היכולת להיות לבד היא אחת מצורות החופש הפנימי
מילדות מלמדים אותנו לפחד מבדידות.
אם אף אחד לא נמצא בסביבה, זה אומר שמשהו לא בסדר.
אם אין לך עם מי לדבר, אז אף אחד לא צריך אותך.
אם אתה מבלה זמן לבד, זה אומר שאתה מפסיד משהו.
ואנחנו לומדים לברוח מהשתיקה.
אנחנו ממלאים אותו באנשים, שיחות, עבודה, מוזיקה, פיד אינסופי בטלפון - הכל כדי להימנע מלהיות לבד עם עצמנו.
אבל בדידות לא תמיד אומרת שאין מישהו בקרבת מקום.
לפעמים זה אומר הזדמנות לפגוש את עצמך בפעם הראשונה ללא עדים.
אין צורך לרצות אף אחד.
אין צורך להתאים.
אין צורך להיראות חזק יותר, שמח יותר או בטוח יותר ממה שאתה.
זה יכול להיות מפחיד בהתחלה.
ואז נעשה שקט.
ובשקט הזה מתגלה בהדרגה משהו שטבע בהמולה המתמדת: המחשבות, הרצונות, הפחדים שלך ולבסוף גם עצמך. ללמוד להיות לבד זה לא לוותר על אנשים.
זוהי היכולת לא להשתמש באנשים אחרים כדרך לברוח מעצמך.
כי מי שמרגיש טוב לבד עם עצמו כבר לא נאחז במערכות יחסים מחשש לריקנות.
הוא בוחר אנשים לא בגלל שהוא לא יכול להיות לבד.
אלא בגלל שהוא רוצה לחלוק איתם את חייו.
ואולי כאן מתחיל החופש הפנימי האמיתי.