לאהבה יש שלושה מימדים. האחד הוא ממד התלות; זה קורה לרוב האנשים. הבעל תלוי באשה, האשה תלויה בבעל; הם מנצלים זה את זה, מכפיפים זה את זה, מצמצמים זה את זה לסחורות. בתשעים ותשעה אחוז מהמקרים בעולם זה בדיוק מה שקורה. לכן האהבה, שיכולה לפתוח את דלתות השמים, פותחת רק את דלתות הגיהנום.
האפשרות השנייה היא אהבה בין שני אנשים עצמאיים. זה קורה גם מדי פעם. אבל זה גם מביא סבל, כי יש קונפליקט מתמיד. שום כוונון לא אפשרי; שניהם כל כך עצמאיים שאף אחד לא מוכן להתפשר או להסתגל לשני.
עם משוררים, אמנים, הוגים, מדענים, עם כל אלה שחיים בסוג של עצמאות, לפחות בנפשם, אי אפשר לחיות; הם אנשים אקסצנטריים מדי. הם נותנים חופש לאחר, אבל החופש שלהם נראה יותר כמו אדישות מאשר חופש, ונראה שלא אכפת להם, כאילו זה לא משנה להם. הם נותנים זה לזה לחיות במרחב משלהם. הקשר נראה שטחי בלבד; הם מפחדים להעמיק זה בזה כי הם קשורים יותר לחופש שלהם מאשר לאהוב ולא רוצים להתפשר.
והאפשרות השלישית היא תלות הדדית. זה קורה לעתים רחוקות מאוד, אבל כשזה קורה, זה גן עדן עלי אדמות. שני אנשים, לא תלויים ולא עצמאיים, אלא בסינכרוניות בלתי ניתנת למדידה, כאילו נושמים יחד, נשמה אחת בשני גופים – כשזה קורה, מתרחשת אהבה. פשוט תקרא לזה אהבה. שני הטיפוסים הראשונים לא באמת אוהבים, הם רק נוקטים באמצעים – אמצעים חברתיים, פסיכולוגיים, ביולוגיים. השלישי הוא משהו רוחני.
️ אושו