לפעמים הכל מסביבך נעצר פתאום.
פרויקטים תלויים באוויר. אנשים שאיתם היינו בדרכנו אתמול מתרחקים בשקט. המטרות הרגילות מפסיקות להאיר, וטרם הופיעו חדשים. הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות ברגע זה הוא להיכנס לפאניקה, להתחיל להתעסק בכאוטי ובטירוף "לתקן" את חייך.
נדמה לנו שאם נעצור, אז הפסדנו.
אבל מה אם העצירה הזו אינה כשל של המערכת, אלא התפקוד הטוב ביותר שלה?
ההפסקה לא נקבעה כדי להעניש אותך.
• זה הפתיל שמתנתק כשאתה רץ יותר מדי זמן על דלק של מישהו אחר.
• זוהי הפסקה מרחבית כדי שתפסיק להסתגל לציפיות של אנשים אחרים.
• זהו פילטר ששוטף הכל מלאכותי ומשאיר רק את מה שבאמת שלך.
עצירה היא לא סוף התנועה. זה הרגע שבו הבסיס מתחזק לפני בניית הקומה הבאה. הטעות העיקרית שאנו עושים ברגעים של רוגע:
אנחנו מנסים להטביע את השקט הזה ברעשי רקע במקום לשמוע מה הוא אומר לנו.
תפסיק להכריח את עצמך "להחליט משהו דחוף". אל תכריח את הניצן לפרוח מבעוד מועד - אתה פשוט תשבור את הגבעול.
כבד את ההפסקה שלך. תן לעצמך את הזכות פשוט להיות. בשקט העמוק והרגוע הזה מבשיל עכשיו ה"כן" האמיתי הבא שלך.