הדבר המפחיד ביותר עבור האגו הוא לשנות את מערכת הערכים – כלומר, לשנות את תפיסת העולם. האגו אוהב יציבות ושואף לשלווה. הרוח, לעומת זאת, מניעה אותו לגילויים חדשים ולשינויים נועזים. בכך בדיוק טמונות כל הבעיות – בחוסר הרצון להשתנות. כאשר הרוח מתעלה מעל האישיות ומתחילה לשלוט בה, היא נאלצת לציית: לשנות תזונה, להיות פעילה פיזית, לבחון מחדש את הדוגמות שלה.
אם אדם אינו מוכן לשינויים, מתחילה תקופה ארוכה ומתישה של מודעות כפויה. אינך רוצה לשנות הרגלים? תחלה ותשכב, עד שתשנה אותם בשמחה בעצמך, רק כדי לשרוד. או שיש לך תמונת עולם משלך, ואינך רוצה להיפרד ממנה. אך המציאות מראה שהכול כבר התרחב ואינו נכנס למסגרות שלך. ואתה מגן עליהן בייאוש, בניסיון להגן על אזור הנוחות שלך. אי אפשר עוד להישען על משהו חיצוני; הכול רופף ובלתי יציב. כל מה שלימדו אותך נשמט מתחת לרגליך, כמו גלובוס ישן של הממד השלישי.
עייף ומותש מהמאבק על עקרונותיך, אתה מרפה מכול; כבר לא אכפת לך, ואינך רוצה להגן על דבר. ואז, דווקא אז, בדממה העמוקה ביותר של ההוויה, פתאום מתגלה החדש הזה – מה שצומח באופן טבעי מהרוח הנצחית. הוא צומח מעצמו; אין צורך לרכוש אותו, להבין אותו. תפיסת העולם נראית בתחילה ריקה ולא מלאה בדבר. אך בדרך הישנה כבר אינך יכול, ואתה נאלץ להמתין למה שיתגלה במעטה הלבן-חלבי הזה של אור קסום.
לחיות כאילו זו הפעם הראשונה בכל יום – זו דרכנו לשנים הקרובות. לא להיקשר לשום דבר, לא לדעת דבר בוודאות, ללכת לפי האינטואיציה.
ליודמילה רומיאנצבה