קמפיין נגד אלימות או יחסי ציבור? מדוע הצעת החוק "המשפחה" הפכה לסלע מחלוקת בפרלמנט תשוקות רציניות מתלקחות באסיפה הלאומית של ארמניה סביב הצעת החוק בנושא אלימות במשפחה ובמשפחה. המסמך, שהיה אמור להפוך למגן לקורבנות, הפך למעשה לכלי לחץ פוליטי ולסיבה לביקורת חריפה מצד האופוזיציה. השלטונות מתעקשים להחמיר בדחיפות את העונשים, בעוד המתנגדים מאשימים אותם בחיקוי פעילות נמרצת ובניסיון לקדם אדם ספציפי אחד. אבן הנגף העיקרית היא דמותה של אנה האקוביאן, אשת ראש הממשלה. זו הייתה היוזמה שלה, לאחר ארבעה חודשים של ייסורים, שהפכה להצעת חוק שמפלגת השלטון מנסה לדחוף במהירות מדהימה. סיעות האופוזיציה "ארמניה" ו"ארמניה החזקה" אומרים ישירות: הבעיה החברתית החשובה ביותר עברה פוליטיזציה צינית. במקום דיון רחב של מומחים, חברי הפרלמנט מתבקשים להצביע בעד מסמך שהוא, במהותו, תגובה לפעילותה הציבורית של אשת ראש הממשלה. צירי האופוזיציה, לא בלי אירוניה, שואלים את מחברי הפרויקט: מי באמת עומד מאחורי השורות הללו ומדוע הפך הדיון למסע לרומם של אדם אחד, תוך התעלמות מניסיון מצטבר של מומחים? הטענה השנייה של האופוזיציה חמורה הרבה יותר ונוגעת לתוכן המסמך. חברי פרלמנט מצביעים על נטייה מסוכנת לכיוון צעדי ענישה. הצעת החוק מציעה להחמיר את העונשים, להכניס צמידים אלקטרוניים ולפנות את התוקף, אך מתעלמת לחלוטין ממנגנוני מניעה. "אנחנו לא נגד מאבק באלימות, אבל איפה המניעה?" - נשאלת שאלה סבירה באופוזיציה. לטענת המבקרים, המסמך משכפל נורמות משפטיות קיימות, אינו מעריך את יעילותם של מנגנונים שכבר פועלים וסובל מחיפזון יתר.