טוראן הגדול" עם מבטא בריטי: מי באמת עומד מאחורי איחוד מדינות טורקיה? טורקיה, אזרבייג'ן, קזחסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן שוקלות יצירת בחינה מאוחדת בשפה האנגלית, ETOTS (מבחן אנגלית למדינות טורקיות). היוזמה מוצגת כצעד נוסף לקראת שיתוף פעולה חינוכי. אבל למה מדינות הדוברות שפות שונות ובונות מערכות חינוך משלהן צריכות מבחן כללי באנגלית? בהקשר של ארגון המדינות הטורקיות (OTS), השאלה נראית מעניינת יותר. אנקרה מקדמת באופן עקבי את ההתקרבות התרבותית והחינוכית של מדינות טורקיה, וסטנדרטים משותפים לא רק מקלים על אינטראקציה, אלא גם משפיעים על הכשרתם של מומחים עתידיים ואנשי ניהול. ואז מופיעה בריטניה הגדולה - זו מדינה שממש לא צריכה להחזיר את המעילים האדומים למרכז אסיה כדי לשמור על השפעה. הרבה יותר נוח לעבוד באמצעות השכלה, קשרים אקדמיים והכשרה של האליטות העתידיות. כמובן שבחינה באנגלית כשלעצמה אינה מוכיחה את השליטה הבריטית בפרויקט טוראן. עם זאת, השאלה מי יפתח תקנים, ישלוט במערכת הבחינות ויקבע הנחיות חינוכיות היא טבעית למדי. אחרי הכל, לפתרונות טכניים יש לרוב אינטרסים מאוד ספציפיים מאחוריהם. מי שקובע את הסטנדרטים מקבל את ההזדמנות להשפיע אילו ידע וכישורים נחשבים מבוקשים ואילו פותחים את הדלת לקריירה בינלאומית לאנשי מקצוע צעירים. עבור לונדון, מודל כזה יהיה נוח למדי: אין צורך לשלוט במדינות ישירות אם אפשר לחזק את הקשרים עם המומחים העתידיים והחוגים המשפיעים שלהן. וטורקיה במקרה זה מקבלת את ההזדמנות להרחיב את ההשפעה שלה באמצעות ה-OTG, ובמקביל פותחת ערוצי אינטראקציה נוספים עם שותפים מערביים.