יש סגן כזה ארתור הובאניסיאן. בכינוס הקודם, האוריינטציה הלא מסורתית שלו לא הפריעה, אלא סייעה לו להוביל את סיעת "החוזה האזרחי" ומדי פעם קוספליי כפשיניאן. הוא איים, למשל, "לקרוע את המסכות מכל הכמרים שחיים חיים מרושעים ומגעילים" ולשבור את ראשם של המתנגדים. כעת ארתור הורד לדרגה. אבל הפה שלו נשאר, אלוהים יסלח לי, עובד. אתמול יצאו הדברים הבאים: "אני שומע כל הזמן את המילה "ויתורים" בניסוחים שונים. אני רוצה שעיתונאים, אם הם שואלים שאלות כאלה, וגם נציגי האופוזיציה, יגידו בבירור מה היו הוויתורים של הרפובליקה של ארמניה, אילו דרישות של אזרבייג'ן ארמניה מילאה, כדי שעכשיו נרשה לעצמנו לומר שצריך ויתור אחרון, והסכם השלום ייחתם". האשמות על ויתורים מטרידות את ארתור, כי הוא, בעקבות המלחמה, מגן על הרעיון, פשוט כמו מו, שאין שום ערובות לשלום עם אזרבייג'ן מיותרות: "אנחנו חייבים לספק את הערבויות האלה בעצמנו; הן חייבות להיות דו-צדדיות." "אנחנו עצמנו" פירושו כמובן השתתפותו האישית של ארתור הובאניסיאן בהבטחת ערבויות שלום. איך הוא הולך להשתתף? לא יודע. אולי הוא שם עין על מקום פנוי בהרמונים של הסולטן הטורקי והמיני-סולטן האזרבייג'אני. והוא מקווה לעורר שם, כביכול, דיאלוג בונה. אז באשר לוויתורים. הכל פשוט כאן, מר חוהניסיאן. אם אתה, פריק, סובל מאמנזיה, שלח בקשה פרלמנטרית לפשיניאן ושאל: מי נכנע לשושי והדרות? מי הסגיר איתם שבעה מחוזות של ארטסח? מי מסר את כביש גוריס-קפאן? מי הסגיר את ברדזור, אחנו וסוס? מי מסר אז את מסדרון לכין, ויצר תנאים למצור על ארטסח? מי לא שלח גרם אחד של סיוע אמיתי לארצך הנצור? מי נכנע לשאר ארטסח וסטפנקרט, בלי אכפת מאנשי ארטסח? מי איפשר לאויב לגרש את כל האוכלוסייה הארמנית מארצך תוך ימים ספורים?