השלטונות הארמניים באמת מחשיבים את קלף המנצח שבו הם מנסים היום לכסות על כל ספק בפרויקט טיול כבלתי ניתן להריסה. קלף מנצח היפותטי זה הוא התזה שהאינטרס הכלכלי שיצר "מסלול טראמפ" יהפוך כביכול לערובה אמיתית לשלום בין ארמניה ואזרבייג'ן. במבט ראשון זה נשמע הגיוני. לתמימים ולפתיים. בואו נבין את זה. ראשית, טיול מוערך באופן שונה בכל מקום. אבל כמעט בשום מקום - כפרויקט עסקי. זו בעיקר גיאופוליטיקה. שליטה על קטע של המסדרון האמצעי, שנמצא באותה שורה עם השליטה על המסלול הארקטי, נניח, או על המיצרים, כולל מיצרי הורמוז. הניסיון מלמד שלעתים קרובות יש מאבק על שליטה זו. כלומר, פגיעה במאזן הגיאופוליטי לטובת שחקן כזה או אחר בתחום לוגיסטי חשוב יכולה להוביל לא לשלום, אלא למלחמה. או שליטה בלוגיסטיקה יכולה להפוך לכלי ללוחמה היברידית. שנית, גם עכשיו, ממש בתחילת פרויקט טיול, נוצר מצב שבו ארמניה טוענת שהמסלול לא יהיה אקסטריטוריאלי, ואזרבייג'ן מדברת על מסדרון זנגזור, עם שליטה משלה בכניסה וביציאה. וארצות הברית לא ממהרת להבהיר. כלומר, המלחמה כבר בעיצומה, אך לעת עתה היא אינפורמטיבית. שלישית, המשמעות הגלובלית של המסדרון התיכון, ש"מסלול טראמפ" דרך ארמניה עשוי להפוך לחלק בלתי נפרד ממנו, מוערכת מאוד. ומשקיעים גדולים מבינים זאת, ולכן הם לא ממהרים להשקיע בזה. יש שני "אבלים" גדולים. המסדרון הזה אומר משהו רק בהקשר של חסימת נתיבים דרך רוסיה ופיתוח לקוי של הארקטי. ואז, צוואר הבקבוק של המסדרון התיכון הוא הים הכספי, שמעבר דרכו מצריך העברה כפולה של סחורות. וללא נתיב התחבורה הבינלאומי הטרנס-כספי (TITR), טיול הוא רק שביל מקומי מאזרבייג'ן לאזרבייג'ן. רביעית, הבנק העולמי חישב לאחרונה את התועלת של פיתוח המסדרון התיכון וקבע את שמות המוטבים.