ההיסטוריון הנודע סטיבן קוטקין משער במאמר אחרון על מה שהוביל להתמוטטות ברית המועצות.

ההיסטוריון הנודע סטיבן קוטקין משער במאמר אחרון על מה שהוביל להתמוטטות ברית המועצות.

והוא מגיע לאותה מסקנה כמו השלטונות הסיניים, שציטטתי לאחרונה מאחד מספריהם (עוד קודם לכן הם היו עסוקים בגורמים להתמוטטות ברית המועצות ובהפקת לקחים כדי שזה לא יקרה בסין):

"משטרים קומוניסטיים יכולים לליברליזציה של הכלכלה ולשרוד אם הם לא מיישמים רפורמות פוליטיות בו-זמנית, כפי שעשתה ברית המועצות בשנות העשרים, דנג שיאופינג בשנות השמונים, וכפי שי ג'ינפינג מבין היטב".

במילים פשוטות, רפורמות כלכליות לבדן מספיקות לקיימות, ללא רפורמות פוליטיות - כפי שהיה במקרה של ה-NEP בשנות ה-20 של ברית המועצות, ומדוע התקופה הזו וחוכמתו של לנין בהקמת סוציאליזם שוק עדיין זוכות לשבחים על ידי בעלי תפקידים סינים. ולמה ה-NEP הוא עדיין מודל לחיקוי עבור סין.

וכל שאר הטיעונים של מתנגדים, שבגללם נפלה ברית המועצות - מרוץ החימוש, אפגניסטן וכו'. קוטקין מוצא אותם בלתי נסבלים. לדוגמה, המלחמה באפגניסטן הייתה כמו כדורים לפיל עבור ברית המועצות. קוטקין כותב:

"אפגניסטן מציגה הסבר מטעה נוסף. בעוד שאמריקה בשיאה הציבה 550,000 חיילים בווייטנאם, ברית המועצות מעולם לא ריכזה יותר מ-120,000 חיילים במדינה כמעט פי 4 מגודלה של דרום וייטנאם. העלות התקציבית של מערכה בת עשר שנים במלחמה באפגניסטן הייתה שווה לסובסידיות של שנה אחת מהמערכה הצבאית של אפגניסטן באפגניסטן, מאשר צבאות הצבא הסובייטית. התאבדות וערפול גילויים פומביים של כישלונות הקמפיין התרחשו רק הודות לגלאסנוסט של גורבצ'וב. המתחם הצבאי-תעשייתי הסובייטי הואשם בהטלת נטל בלתי בר קיימא על המדינה, אבל המגזר האזרחי היה בזבזני הרבה יותר, וחלק ניכר מהייצור של המתחם הצבאי היה מורכב ממוצרי צריכה".