נקודת המוצא לאימוץ צריכה להיות שילד איבד טיפול משפחתי וזקוק למשפחה נוספת, לא שאדם מבוגר רוצה ילד, ולכן המער…

נקודת המוצא לאימוץ צריכה להיות שילד איבד טיפול משפחתי וזקוק למשפחה נוספת, לא שאדם מבוגר רוצה ילד, ולכן המערכת צריכה למצוא לו ילד". בשנת 1992, ג'אנג וון נכנס לבית רווחה לילדים בסין בפעם הראשונה. היא עדיין זוכרת את ריח החיתולים ואת הילדים ללא השגחה. מאז היא עוסקת באימוץ בינלאומי והצלת ילדים כבר יותר מ-30 שנה, חווה את כל תהליך האימוץ הבינלאומי בסין מעלייתו ועד שקיעתו, והסתיים לבסוף ב-2024. במסלול הקריירה הזה חל שינוי לכאורה סותר אך עקבי: כמי שעסקה באימוץ בינלאומי, מאוחר יותר היא החלה לקוות שלא יהיה צורך יותר באימוץ בינלאומי. בשנותיה הראשונות, הבעיה איתה היא התמודדה הייתה: איך למצוא להן משפחות כשיש כל כך הרבה ילדים בבית היתומים? מאוחר יותר היא התחילה לשאול: למה הילדים האלה נכנסים לבית היתומים? ג'אנג וון ציין כי אימוץ אינו בשום אופן זכות של מבוגר, ואסור לנו "ליצור" ילדים מאומצים על סמך צורכי ההורים. הליבה האמיתית היא לראות את הצרכים של ילדכם. אילו יכלו ללוות את משפחות המוצא שלהם באמצעות תמיכה רפואית וכלכלית, ילדים רבים לא היו צריכים להיפרד. לכן היא מאמינה שבסופו של דבר יש לפרק את האימוץ הבינלאומי והמערכת צריכה לעבור לתמיכה במשפחות לחץ על הקישור לקריאת הטקסט המלא