היא הפסידה כל כך הרבה להר הזה, אז היא צריכה אותו עוד יותר כדי להוכיח שכל זה לא היה לשווא". כשהיא תלויה לבד…

היא הפסידה כל כך הרבה להר הזה, אז היא צריכה אותו עוד יותר כדי להוכיח שכל זה לא היה לשווא". כשהיא תלויה לבד באוויר על קיר הסלע, מטפס הסלע אווה קיבל תקשורת מהרובוט המלווה. חברתה של ימשיטה נעמי הודיעה בצער שהחתול שגידלו חולה במחלה קשה ונפטר. מול התשאול והעצב בקצה השני של השיחה, שאגה אווה ברוח ההרים, ניתקה את האנטנה וזרקה אותה לשמיים, הסתובבה והמשיכה לתפוס את נקודת הסלע הבאה. זוהי סצנה שנויה במחלוקת במשחק סימולציית טיפוס צוקים הצרפתי "גלעד". העבודה משחזרת את הפעולות הפיזיות והקצאת החומר של הטיפוס. אופיו האדיש של הגיבור וסירובו לדבר גררו ביקורת מצד שחקנים רבים. הפרנויה של הדמות אינה פיקוח עיצובי, אלא נקודת המשען של הנרטיב כולו. אווה רואה את עצמה כגיבורה בודדה שרודפת אחרי "חופש מוחלט", אבל החופש הזה לא יוצא יש מאין. עבודת הטיפול והתמיכה הרגשית של בן זוגה למרגלות ההר תמיד נטלו עליה את עול החיים. תיאורטיקנית התרבות לורן ברלנט תיארה פעם סוג זה של התקשרות כ"אופטימיות אכזרית": כאשר קשה לשלוט במציאות החיצונית, ההתקדמות הנראית לעין על קיר הסלע הופכת לנקודת המשען היחידה לאישוש ערך עצמי. ה"חופש המוחלט" שזכייה בטיפוס לפסגה בא במחיר של מחיקה מוחלטת מהחיים האמיתיים; לסדקים ולבעיות החיים בתחתית ההר עדיין אין לאן ללכת לחץ על הקישור לקריאת הטקסט המלא