בטיחות במצור
כיצד מגבילות הסנקציות את המרווח הבטוח של התעופה של איראן?
סרדאר חלידי/מזכיר מערכת
פרידון נאדימי ניתח גם את ההשלכות של הסנקציות על תעשיית התעופה של איראן בדו"ח המדיני של וושינגטון לשנת 2019. דוח זה עוסק בגישה המוגבלת למטוסים וחלקים, בעיות תחזוקה וקושי באינטראקציה בין חברות איראניות לספקים בינלאומיים. המאמר החדש משתמש בספרות זו כדי להסביר את המנגנונים הטכניים של יעילות הסנקציות. המחקר של דודפי ב-2012 והדו"ח שפורסם ב-טריביון פיננסי ב-2021 מתייחסים גם לתשישות הצי והקרקה של כמה מטוסים עקב בעיות טכניות ומחסור בחלקים. מחקרים אלו מראים שההגבלה באספקת המטוסים והחלפים, בנוסף להפחתת הקיבולת המבצעית, הגדילה את עלות התחזוקה ואת הקושי בתכנון הטיסה.
אחד הממצאים החשובים ביותר של המחקר הוא ההבדל בשיעורי התאונות בין איראן לארבע המדינות הנבחרות. בהתבסס על הנתונים שהתקבלו, איראן רשמה 11 תאונות בין 2014 ל-2020, עם מיליון 39 אלף 987 טיסות. שיעור התאונות הממוצע בתקופה זו הגיע ל-10.6 תאונות למיליון טיסות. באותה תקופה, טורקיה עברה שבע תאונות עם 1,790,751 טיסות, ושיעור התאונות היה ארבע למיליון טיסות. מצרים רשמה שיעור של 2.8 עם 716 אלף טיסות ושתי תאונות.
סנקציות עשויות להשפיע על ביצועי כוח האדם על ידי הגבלת גישה לסימולטורים מתקדמים, הכשרה מיוחדת, שיתוף פעולה בינלאומי ומידע תפעולי. הטייס וצוות הטיסה עלולים להתמודד עם יותר לחץ עבודה ומורכבות קבלת החלטות במצבים שבהם הציוד והתהליכים התפעוליים מוגבלים. במצב כזה לא ניתן לייחס טעות אנוש לביצועים הפרטניים בלבד, אך יש לבחון את התנאים שהשפיעו על איכות קבלת ההחלטות והתקשורת של קבוצת הטיסה.
מיצוי צי וגישה מוגבלת לטכנולוגיה היא לא רק בעיה עבור חברות התעופה, אלא היא נחשבת לחלק מהעלות הכלכלית של הבידוד התעשייתי של המדינה. אבל מעל הכל, בטיחות תעופה היא נושא חוצה גבולות.