צומת נזילות מדוע מפעל רווחי מפסיק לייצר? סרדאר חלידי/מזכיר מערכת למפעלים יצרניים יש הזמנות, המוצרים שלהם נמכרים ופעילותם רווחית, אבל הבעיה היא לא המחסור בחומרי גלם, אלא המחסור במשאבים מספיקים לקנות חומרי גלם ולהמשיך בייצור. העצמות המרוסקות של מגזר הייצור מתארות את המצב כך: משאבי החברה נקלעים לדרישות של קונים ומלאי, בעוד מועד הפירעון לתשלום משכורות, חובות ועלויות ייצור מתקרב. מצד שני, האינפלציה מגדילה את הצורך בהון חוזר. החברה חייבת להוציא יותר כסף כדי לייצר את אותה כמות של מוצר, אבל ההכנסות ממכירות קודמות מתעכבות וייתכן שאין לה מספיק כוח קנייה כדי להחליף חומרי גלם. גם הקושי בקבלת אשראי בנקאי יכול להעצים את הלחץ הזה. בתגובה לאופן שבו ניתן לשחרר את ההון הכלוא בחברות, יש להפריד בין שני נושאים. כאשר בודקים את הדוחות הכספיים והמאזנים של חברות, בולטים ובולטים שני אינדיקטורים לגידול בחוב של החברות ואינפלציה בו-זמנית של הנכסים. כל החברות (גדולות, בינוניות וקטנות) מחד, בשל התביעות שיש להן ממקום מכירת המוצרים, הסחורות או השירותים, נכסיהן גדלים, ומאידך, חובותיהן גדלים עקב רכישות אשראי או התחייבויות לספקים או מתקנים והלוואות שקיבלו מוסדות פיננסיים (בנקים ומוסדות אשראי). אחת הסיבות לנעילת כספים בחברות מבחינה פיננסית היא שחלק ניכר מנכסי החברה אינו נזיל. חברות אינן מסוגלות לקבל מזומן עבור מכירת מוצריהן בשל התנאים הכלכליים והמיתון או האינפלציה. בדרך כלל, עיקר המכירות של חברות, למעט מקרים מוגבלים, כגון מוצרים בעלי צריכה מהירה או במחזור גבוה במקרים אחרים, הוא בצורת אשראי וזמן. מוצרי צריכה הם מוצרים הנמכרים במהירות ובמחיר נמוך יחסית. מוצרים שאינם בני קיימא כגון מזונות ארוזים, משקאות, פריטים סניטריים ותרופות לא פרמצבטיות נמנים עם מוצרים אלה. מדיניות אפקטיבית צריכה להתבסס על שני נתיבים משלימים.