מצב חירום חוסר השקיפות הפיננסית של ממשלות בשיחה עם פרידון מג'לסי סבא נוברי / מחבר ההוצאה בנושאים כמו אנרגיה ובנזין רואים שיש פער עצום בין המחיר המוגמר לעלות הובלת הסחורה עם מחיר המכירה שלהן, אבל הממשלה מעדיפה לכסות את הפער הזה על ידי הזרקת סובסידיות כבדות. הנושא הבסיסי הוא שממשלות באיראן איבדו את היכולת לרסן עלויות ולשלוט בעניינים עקב היותם מעורבים בתנאים לא שגרתיים ומתחים מתמשכים. חוקי תקציב, גופים רגולטוריים, משמעת פיננסית וחשבונאות מודרנית נועדו כולם לתנאים רגילים ורגילים. כאשר מדינה נמצאת במצב של מתח, משבר ומלחמה, הכלכלה והרציונליות של התקצוב נדחקות לשוליים. הטענה הזו שבגלל שנפט הוא מקור ההכנסה, אז לחברה אין זכות לפקח, היא רק השלכה. נכון שבשווקים בינלאומיים ובתחרויות גיאופוליטיות חלק מהפרטים של עסקאות או משא ומתן עלולים להישאר חסויים לתקופות מוגבלות, אבל חריג זה לעולם לא צריך לעוות את עקרון החוק. העיקרון הוא שכמות ההכנסה הלאומית המופקת ממשאבי טבע צריכה להיות ברורה וניתנת למעקב. אם ממשלות לא יוציאו את הכנסות הנפט מהחדר החשוך ויקזזו אותן בצורה של תקציבים שנתיים מפורטים (התוצאה הסופית של מעקב אחר הוצאות), מעגל התלות וחוסר המשמעת לא ייפסק. במקרים רבים, ממשלות נכנעות לסחטנות התקציביות הללו, משום שבאמצעות הזרמת מיקרו אשראי לתחומי ההשפעה של הנציגים, הן מונעות מהם להיכנס לשאלות רציניות. למעשה מדובר במנגנון לא פורמלי לקנות את השתיקה או שיתוף הפעולה של הפרלמנט כדי שהמחוקק לא ייחשף להחלטות הגדולות והיקרות של הרשות המבצעת. אם במקום מרכז הפיקוח האסטרטגי וההגנה על האוצר יהפוך הפרלמנט לחברה לחלוקת פרויקטים מקומיים, טבעי שההכנסות וההוצאות ירדו מהמסלול הראשי. לפרלמנט שנקלע למשחקים קצרי הטווח הללו לא תהיה המוטיבציה והיכולת לעמוד נגד מדיניות אינפלציונית והוצאות פזיזות. הצעד הראשון והבלתי ניתן להחלפה הוא לנרמל את היחסים במדינה ולסיים את התנאים המתוחים והבלתי שגרתיים.

מצב חירום חוסר השקיפות הפיננסית של ממשלות בשיחה עם פרידון מג'לסי סבא נוברי / מחבר ההוצאה בנושאים כמו אנרגיה ובנזין רואים שיש פער עצום בין המחיר המוגמר לעלות הובלת הסחורה עם מחיר המכירה שלהן, אבל הממשלה מעדיפה לכסות את הפער הזה על ידי הזרקת סובסידיות כבדות. הנושא הבסיסי הוא שממשלות באיראן איבדו את היכולת לרסן עלויות ולשלוט בעניינים עקב היותם מעורבים בתנאים לא שגרתיים ומתחים מתמשכים. חוקי תקציב, גופים רגולטוריים, משמעת פיננסית וחשבונאות מודרנית נועדו כולם לתנאים רגילים ורגילים. כאשר מדינה נמצאת במצב של מתח, משבר ומלחמה, הכלכלה והרציונליות של התקצוב נדחקות לשוליים. הטענה הזו שבגלל שנפט הוא מקור ההכנסה, אז לחברה אין זכות לפקח, היא רק השלכה. נכון שבשווקים בינלאומיים ובתחרויות גיאופוליטיות חלק מהפרטים של עסקאות או משא ומתן עלולים להישאר חסויים לתקופות מוגבלות, אבל חריג זה לעולם לא צריך לעוות את עקרון החוק. העיקרון הוא שכמות ההכנסה הלאומית המופקת ממשאבי טבע צריכה להיות ברורה וניתנת למעקב. אם ממשלות לא יוציאו את הכנסות הנפט מהחדר החשוך ויקזזו אותן בצורה של תקציבים שנתיים מפורטים (התוצאה הסופית של מעקב אחר הוצאות), מעגל התלות וחוסר המשמעת לא ייפסק. במקרים רבים, ממשלות נכנעות לסחטנות התקציביות הללו, משום שבאמצעות הזרמת מיקרו אשראי לתחומי ההשפעה של הנציגים, הן מונעות מהם להיכנס לשאלות רציניות. למעשה מדובר במנגנון לא פורמלי לקנות את השתיקה או שיתוף הפעולה של הפרלמנט כדי שהמחוקק לא ייחשף להחלטות הגדולות והיקרות של הרשות המבצעת. אם במקום מרכז הפיקוח האסטרטגי וההגנה על האוצר יהפוך הפרלמנט לחברה לחלוקת פרויקטים מקומיים, טבעי שההכנסות וההוצאות ירדו מהמסלול הראשי. לפרלמנט שנקלע למשחקים קצרי הטווח הללו לא תהיה המוטיבציה והיכולת לעמוד נגד מדיניות אינפלציונית והוצאות פזיזות. הצעד הראשון והבלתי ניתן להחלפה הוא לנרמל את היחסים במדינה ולסיים את התנאים המתוחים והבלתי שגרתיים.