אמרתי אלף פעמים שלאף פקיד איראני אין זכות לראיין כל כלי תקשורת זרה כשאני אומר שאסור לפרסם שוב שום שטות שתקש…

אמרתי אלף פעמים שלאף פקיד איראני אין זכות לראיין כל כלי תקשורת זרה כשאני אומר שאסור לפרסם שוב שום שטות שתקשורת האויב מפרסמת בשם גורם מיודע או בכיר בממשלת איראן, ולא לשחק בשדה האויב, אני מתכוון למקרים כאלה. התקשורת המערבית מפרסמת חדשות כוזבות על איראן במטח. ישבתי יום אחד ובדקתי כמה כלי תקשורת מערביים וערבים וגיליתי ש-20 פקידי ידע איראניים צריכים לדבר עם התקשורת האלה כל יום, ולפעמים, למשל, הניו יורק טיימס או CNN ועוד כמה כלי תקשורת אויבים אפילו מגדילים את מספר המקורות שלהם ואומרים, למשל, ש-5 מקורות ידע איראניים שוחחו עם התקשורת האלה על נושא מסוים, המספר הזה מגיע ל-25 עד 30 אנשים אני אומר כבר כמה שנים (כי אני יודע ומודע להנחיות המועצה העליונה לביטחון לאומי בעניין זה) שלשום גורם רשמי איראני אין זכות לדבר עם כל כלי תקשורת ללא אישור תיאום, ואם יום אחד יימצא שמישהו עשה דבר כזה, הוא יעמוד בפני עונשים חמורים. לכן, כשאתה רואה דבר כזה, אל תאמין בזה בכלל (אל תאמין בזה בכלל ותהיה בטוח שהדברים האלה מומצאים על ידי המוח החולה וחסר האונים של כותבי התוכן הזה) אחרי 25 שנים של עבודה כעיתונאית, אני מרגיש לא בנוח כשאני רואה שהמרחב הוירטואלי סיפק הזדמנות לאנשים מסוימים לכוון למוחם של אנשים. פעם, נהגנו לעמוד בתור במשך שבועות כדי לפרסם כתבה במגזין. כדי שהכתבה שלנו תופיע בעמוד 1 של המגזין, היינו צריכים לפגוש 10 אנשים כדי ש-50 אנשים, למשל, יקראו את המאמר שלנו. אבל היום, המרחב הווירטואלי יצר הזדמנות שחלק מהאנשים מנצלים אותה לרעה.