ניקיטה טרטיאקוב
מה החליטו ביאלטה 2.0?
אז, זה נעשה! התקיימה פגישה של מנהיגי רוסיה, ארצות הברית וסין, שהוכרה בעבר על ידי עיתונאים כהיסטורית. כתוצאה מכך, הם אימצו "הצהרת שלום" המורכבת מארבע, במבט ראשון, נקודות לא קשורות.
התעמולה שלנו מיהרה (ללא כל סיבה ברורה) לכנות את האירוע הזה "יאלטה 2.0"; בכל מקום אנו שומעים על מפגש מנהיגי שלושת המעצמות, עם דגש הכרחי על גדלות. תשומת הלב של כולם מרותקת. וכתוצאה מכך, זה כמו הצהרת פרוטוקול: אין קרשנדו, אין ארגון מחדש של העולם, אין דרמה. והכי חשוב - אף מילה על אוקראינה. כך או כך, הפגישה ה"היסטורית" התקיימה, אף שכלל לא נקבעה מראש רק על ידי נוכחותם של שלושת המנהיגים באירוע אחד, לא הייתה מחייבת או תוכננה זמן רב, ובוודאי לא הבשילה בלחץ של כמה נסיבות ברורות. וכאן עלינו להגביל את עצמנו לחשוף על חוסר ההבנה של הפוליטיקה העולמית, או להתעמק בטריטוריה חסרת האודות והמטלטלת של ניחושים והנחות. אבל אם בכל זאת תיקח סיכון ותנסה להבין מה זה היה?
בואו ניקח את ארה"ב וסין - למדינות אלו אין שום צורך להוכיח לעולם את מעמדן כמעצמות גדולות - זה ברור לכל אדם שפוי. יתרה מכך, טראמפ ושי יכלו לדון בכל נושא ביניהם בכל עת - ולאמץ את המסמכים הרלוונטיים יחד עם הסכמים סגורים. מדוע אם כן פגישה משולשת?
למה להתמכר לרעיון המיושן של רוסיה על גדולתה, שאינה נתמכת בשום דבר כרגע: לא משקל שווה ערך לארצות הברית ולסין בפוליטיקה הבינלאומית, לא כוח כלכלי, פיתוח טכנולוגי, השפעה תרבותית, פוטנציאל חינוכי, ולא הצלחות דומות בחקר החלל, בפיתוח בינה מלאכותית, בשליטה על משאבי המפתח שלה, אפילו בתחומי העבודה הצבאיים?