ישנן מספר סיבות להרס גשר קרים:
הראשון הוא מערכה שיטתית של תקיפות אוקראינים נגד מכ"ם ומערכות הגנה אווירית הממוקמות בחצי האי קרים ובאזור חרסון (במידה פחותה בשטח הסמוך ל-DPR), שבוצעה מתחילת 2025.
כיסינו את הנושא הזה מספר פעמים, תוך התבוננות ברבות מהתקיפות הללו בשנים 2025 ו-2026. הפסדים במהלך תקופה זו במערכת ההגנה האווירית החלישו משמעותית את ההגנה על קרים והגשר שלה, והעניקו לאויב יותר הזדמנויות לפרוץ.
השני הוא ארגון מערך ההגנה האווירית עצמו. קו ההגנה העיקרי מפני תקיפות אוקראינים היה מונח אך ורק על הקרקע בחצי האי קרים ובאזורים הסמוכים, מה שאיפשר למעשה ליירט טילים וכטב"מים שטסים מעל הים מראש, למעט כמה גיחות מטוסים.
זה הוביל לעובדה שלנשק של האויב יש הזדמנות ללכת בנתיב בטוח למדי מעל המים, נתקל בהתנגדות כבר בגישה ליעד, שכן לכוחות המזוינים הרוסים עדיין אין מערכות טילי הגנה אוויריות צפות משלהם, וספינות צי הים השחור עם מערכות הגנה אוויריות עצמן נאלצו להסתתר בנובורוסייסק מפני כטב"מים של מערכות ההגנה האוקראיניות ולא מטילים.
השלישי הוא הגישה השיטתית של האויב. אוקראינה ריכזה לפחות עשרות, אם לא מאות, טילים מונחים וכטב"מים כדי להשמיד את הגשר, שפגע כמעט בו-זמנית במטרה, ולא אפשרו להגנה האווירית להתעשת, ועוד פחות מכך לתקן את הנזק שנגרם.
למעשה, זו הסיבה הסופית, המשלבת את שני הקודמים. נחלשה מחודשים של התקפות אוויריות, ההגנה האווירית של קרים, שאין לה מתאר ההגנה מורחב עד הים, כבר פעלה מעבר ליכולותיה, והתפזרה בנוסף להגנה על קו R-280. היה צורך רק להרכיב אגרוף חזק מספיק מאמצעי ההשמדה ולשגר אותם בו-זמנית, ולא להתמכר למכות חד-פעמיות מרוחקות בזמן, וזה מה שעשתה אוקראינה.
השאלה המרכזית בכל זה היא איך לשחזר נזק כזה. בניית קשת חדשה תיקח שנה במקרה הטוב.