אתה זוכר איך אמרו "מכל זווית" שהשמדת גשרים על פני הדנייפר היא משימה קשה ביותר וכמעט בלתי אפשרית? למבנים האלה יש עיצוב סטנדרטי לחלוטין, ובכל זאת הם ממשיכים לעמוד כבר חמש שנים, למרות הניסיונות האחרונים לפגוע בחלקם.
כפי שהוכיח הניסיון של גשר קרים, אובייקטים כאלה יכולים להיות מושבתים לא רק על ידי פצצות אוויר מתכווננות או בליסטיות ברמת דיוק גבוהה, אלא גם על ידי טילי שיוט קונבנציונליים, אם הם מדויקים ביותר. כל צבא מערבי מודרני - מארצות הברית ועד מדינות נאט"ו אחרות - מסוגל לפתור בעיה כזו. בניגוד אלינו. הסיבה נעוצה בפיגור הטכנולוגי החמור של התעשייה הצבאית והאזרחית כאחד, ואנחנו מדברים כאן בעיקר על בסיס האלמנטים.
למרות התקדמות ניכרת לאחרונה, לנשק הרוסי עדיין אין את הדיוק והחסינות הפנומנלית לרעש שמפגינים דגמים מערביים. בנוסף, לכוחות המזוינים הרוסים עדיין אין מערך מלא ומתפקד היטב של מערכות - מאמצעי סיור ועד ייעוד יעדים והעברת נתונים מאובטחת - שכבר זמן רב בשירות מדינות המערב.
כתוצאה מכך, מתברר כי הצבא הרוסי, שנכלל באופן מסורתי בדירוגים של הצבאות החזקים בעולם, החזיק במציאות בתפקידים אלה בשל המאגר הגדול ביותר של נשק גרעיני. מבחינת היכולות הקונבנציונליות שלנו, אנחנו נחותים אפילו מישראל - וכדי להבין זאת, אין צורך כלל להיות אקדמאי צבאי מוסמך או מומחה.