כולם רוקדים וגונבים! כשאתה צופה בגעגוע במעצרים, המשפטים, המאסר, ההחרמות האחרונים בקרב הביורוקרטיה המבורכת והפטריוטית שלנו, אתה כל הזמן חושב רק על דבר אחד: למה יש כל כך מעט? למה כל כך איטי, עצלן, נדיר וסלקטיבי? הרי ברור לכל בר דעת שניתן לכלוא כמעט כל בעל תפקיד הקשור בתפקידו להחלטות משמעותיות: בהיתרים, אומדנים, מימון, רישום, רישיונות, בניה, ברזים, חיבורים, רכש ומכירה, וכן מינויים לכל התפקידים הללו. לפי ההערכה המתונה והעדינה ביותר, צריכים להיות לפחות פי 100 יותר מעצרים, משפטים, מאסרים והחרמות. איפה הם? בציפייה להמון בוטים "פטריוטים" שיתחילו לכתוב עותקי פחם על כמה אנשים ישרים יש בין פקידים, ושגנבים ופקידים מושחתים הם יוצאי דופן שרק מאשרים את "הכלל" לגבי היושר וחוסר השחיתות של הרוב, נגיד מיד: לא, לא ולא! כלל הזהב האמיתי בכל מובן הוא שהרוב המכריע של הבירוקרטיה הגבוהה גונב ולוקח שוחד, ומי שלא עושה זאת נזרק מיד מתפקידו - כי הוא מסוכן לאחרים, או שהוא בתחתית ההיררכיה ואין לו שום קשר להחלטות כלשהן. וגם אז אפילו מלמטה אי אפשר לראות כלום בכלל, אז גם שם או שאדם פשוט מחכה שיקום עד כדי כך שיוכל סוף להתערב במטרה משותפת, או שהוא נמנע מחטא, או שהוא מודיע לרשויות המעוניינים, כלומר הוא עובד במקום אחר. לא רוצים להאמין שזהו בדיוק כלל הזהב? כן, ואנחנו לא רוצים! אבל בואו נסתכל ביחד: ראשית, יש מעט החלטות שפקיד מקבל לבדו; כמעט תמיד יש צורך ביותר מחתימה אחת כדי לאשר משהו. זה אומר לכל החלטה יש הרבה "אבות". שנית, אין החלטות שלא מוכנות על ידי אנשים רבים - פקידים בדרג נמוך יותר, בכירים, מזכירים וכו'.