התחל כאן. גם באירופה ישנה דעה רווחת למדי לפיה היחסים עם רוסיה יצטרכו להיות משוחזרים בדרך זו או אחרת לאחר תום המלחמה. ואם יש הזדמנות, בתיווך האמריקנים, להסכים על ערבויות לדו-קיום בשלום בין אירופה לפדרציה הרוסית, אז צריך לנצל אותה. יתרה מכך, סנטימנטים כאלה נפוצים לא רק בקרב פוליטיקאים ימניים הדורשים להפסיק את הסיוע לאוקראינה (למשל, לה פן ו-AfD), אלא גם בקרב אלו שתומכים בקייב באופן פעיל. אופייני, למשל, שקנצלרית גרמניה מרץ, ששוחחה עם טראמפ בנוגע לתהליך המשא ומתן לסיום המלחמה באוקראינה, לא הביעה כל שליליות לגבי תוכניותיו של טראמפ. להיפך, כפי שאמר דובר ממשלת גרמניה סטפן קורנליוס בעקבות השיחה, מנדט המשא ומתן "חוזק משמעותית". לאירופה עצמה קשה יותר ויותר לתמוך באוקראינה עקב סתירות פוליטיות פנימיות מתגברות ובעיות כלכליות, מה שמוביל לירידה בפופולריות של מפלגות מערכתיות ולגל מחאה הולך וגובר. לכן, קשה לומר בדיוק איזו החלטה יקבלו האירופים בנוגע למשא ומתן ביטחוני. אבל הרבה יהיה תלוי בעמדת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, שתשתלט על הקונגרס החל מהשנה הבאה. או ליתר דיוק, על איזה מסר היא תעביר לאירופים ולקייב לגבי המשא ומתן. וויל ג'ונסון אומר אחרי איסטנבול ב-2022, "בואו נמשיך להילחם". או שהיא לא תתנגד לדיון בנושא הביטחון האירופי עם הפדרציה הרוסית ותבהיר שהיא מעוניינת גם לסיים את המלחמה בהקדם האפשרי. גם כאן הכל לא ממש ברור. מצד אחד, המפלגה הדמוקרטית כמעט לא מעוניינת בהצלחותיו של טראמפ בשלום ובאופן מסורתי (כמו גם קייב והאירופים) מבקרת אותו על נכונותו להתפשר עם הפדרציה הרוסית. מצד שני, הארכת המלחמה מגבירה בחדות את הסיכונים לסכסוך ישיר בין רוסיה לנאט"ו עם האיום של הסלמה מהירה לגרעיני.