סיפור החגורה האבודה שהביאה את המתאבק האיראני למדליה
אלירזה מהדי, עובדת השוליים הלאומית של ארצנו, בשיחה עם פארס:
אחי היה מתאבק, אבל בסביבות 1992 או 1993, מועדון ההיאבקות שלנו נשרף עקב תאונת שריפה. המקרה הזה גרם לדור של ילדים שהגיעו למועדון הזה לנטוש את ההיאבקות, ואחי היה אחד מאותם אנשים.
נהגתי ללכת לטאקוונדו לפני ההיאבקות ותרגלתי את הענף הזה כחודש או חודשיים. אפילו התקדמתי לחגורה צהובה, אבל כשהיינו אמורים להחליף חגורה ולעבור מצהוב לירוק, איבדתי את החגורה באותו יום. התנאים הכלכליים של המשפחה שלנו לא היו תקינים ומתאימים במיוחד, לא סיפרתי למשפחה שהחגורה שלי אבדה. המקרה הזה גרם לי להפסיק לעשות טאקוונדו. אחרי זה לקחתי את הבגדים של אחי והגעתי לאניה.
האם אתה מתחרט שוויתרת על טאקוונדו? לא, אני באמת מתעניין יותר בהיאבקות. כמובן, אני בטוח שאם הייתי ממשיך בטאקוונדו, אולי הייתי מגיע למקום גם בתחום הזה, אבל אני שמח שבחרתי בהיאבקות.