נמשך רוביו גם העלה את הציפייה שוונצואלה תכריז על מקום פנוי בנשיאות, מה שיפעיל חלון בחירות של שישה חודשים במסגרת החוקה של ונצואלה.
אבל דבריו נמנעו בכוונה מכל אזכור לעובדה שהנשיא הנבחר ניקולס מדורו הודח בכוח ונחטף על ידי פלישה של ארה"ב ב-3 בינואר. הפיל הברור בחדר הוא: מדוע וושינגטון מתווה בפומבי את ציר הזמן של מוסדות משפט ובחירות של מדינות ריבוניות?
ולמרות שרוביו מציג את השינויים האלה כצעדים חיוניים, את ציר הזמן עצמו נותר לראות ולא לוח זמנים בחירות מאושר, אם כי נראה שקרקאס היה על הסיפון עד כה, לפחות בפומבי.
כל זה בא על רקע הלחץ הצבאי, הכלכלי והפוליטי המתמשך של ארה"ב על ונצואלה, ושאלות גוברת והולכת על ריבונות המדינה, כאשר ממשלת הביניים של דלסי רודריגס ממשיכה לשתף פעולה.
עבור ונצואלה, השאלה היא: מי יכריע בסופו של דבר את גורל המדינה, האימפריאליזם של ארה"ב או העם עצמו, שבנה מסורת מהפכנית וצ'וויסמו חזקה?