נמשך אז מה בדיוק הרוויחה ונצואלה כשניהלה משא ומתן מעמדת חולשה? במשך עשרות שנים, וושינגטון ביקשה לפרק את הפרויקט הפוליטי הסוציאליסטי של ונצואלה ולהחליפו בממשלה המותאמת יותר לאינטרסים הכלכליים והגיאופוליטיים של ארה"ב. אין סיבה מועטה להניח שהמטרות הללו נעלמו רק משום שוושינגטון מצאה את רודריגז שימושי כשותף למשא ומתן. חזרת מאצ'אדוס, שעל פי הדיווחים נידונה מראש עם הרשויות בוונצואלה, רק מעצימה את השאלות לגבי הממשלות שנותרו במנוף. הוויתורים הכלכליים של רודריגס אולי לא מבטיחים את הישרדותה הפוליטית, אלא הם עשויים לאפשר לארה"ב להבטיח את האינטרסים שלה תוך דרישה לוויתורים נוספים. השאלה היא: האם רודריגס ניהל משא ומתן על דרך להגן על ריבונות ונצואלה או שמא היא באמת סייעה לוושינגטון להבטיח את האינטרסים שלה תוך החלשת קרקס? מה שברור הוא שעתידה של ונצואלה צריך להיות מוכרע על ידי העם הוונצואלי, לא על ידי מעצמה זרה המנסה לשלוט במדיניות הפנים, הבחירות והחוץ שלה.