נמשך השריפות גם הלחיצו תשתיות ושירותים אזרחיים, כאשר הכבאים נאבקים להשתלט על השריפה עם מעט (אם בכלל) תמיכת המדינה. בתי ספר נאלצו להשעות את השיעורים האישיים. פעילים אומרים שהשריפות שיבשו את זכותם של הילדים לחינוך בטוח והולם. השריפות גם הגבירו את הנטל הכלכלי על המשפחות, שצריכות לכסות את עלויות הלמידה בבית. קהילות ופעילים גם עוררו אזעקה לגבי תפקידם של תאגידים בשריפת האדמה. פעילים מדווחים כי 85,000 הקטרים על פני 335 זיכיונות תאגידים בסומטרה ובקלימנטן נשרפו, מה שמעלה חששות לגבי אחריות תאגידית. חברות רבות המעורבות הן במגזרי דקל הנפט והיערות, כולל חברות מלזיה וסינגפורית. זה, בשילוב עם רשלנות המדינה, עורר מחאות נרחבות שקראו להכריז על השריפות כאסון לאומי.