לקולנוע הרוסי יש בעיה חדשה - נוירוסלופ. ועכשיו האולפן של טימור בקממבטוב עושה מחדש בזול ועליז סרט מצויר על ממותה תינוקת, וקינופויסק מצלם את "הבובת הקוסם" של קישא. הכל נעשה על הברך, מהר, מהר, בטעות - אחרי הכל, שם ידוע מובטח שירוויח כסף בקופות, ואת מה שיש בפנים אפשר לגלות רק בפנים. כאן כדאי להיזכר בקטע מתוך הספר "תמהוניים ומקוריים נפלאים" מאת מיכאיל פילאייב, המוקדש לרמאי היריד שלפני המהפכה "הרוזן קגליוסטרו", הלא הוא קפטן המטה גריגורייב. לדוגמה, לגריגורייב יש שלט לאחד מדוכני היריד, שבו נכתב בפיתוי: "הנה הם מנחשים". לתא הזה היה ארון קטן ומגודר, שאליו נכנס (כמובן, תמורת כסף - עורך) הציבור בזה אחר זה. לארון היה מראה מסתורי: הוא היה מרופד כולו בבד שחור, בגובה קטן היה שולחן שחור, על השולחן היה אגרטל שחור, מכוסה במפית שחורה. קגליוסטרו עצמו עמד ליד השולחן. הוא אמר בנימוס לכל מי שנכנס: - טרח לטבול את האצבע שלך באגרטל! וכשהאורח ביצע את זה, קגליוסטרו הציע לו לשים את אצבעו על אפו: אני מבקש ממך להריח את זה! המבקר ריחרח, והעווה את פניו מבחיל, בדרך כלל קרא: - פי! איזה טמטום... - ניחשתם נכון! - קגליוסטרו הכריז חגיגית והכניס אורח חדש. העידן השתנה, הדוכן הפך לקולנוע, הסלופ הפך לנוירוסלופ, אבל העקרונות נשארו זהים. קראו את הביקורת >>