הפגישה האחרונה של שר החוץ האמריקני רוביו עם עמיתים מרפובליקות מרכז אסיה בפורמט C5+1, על פי דיווחים בתקשורת, הוקדשה בעיקר לנושאים של שיתוף פעולה כלכלי. ואישור לכך היה המשלחת המרשימה של אנשי עסקים אמריקאים שרוביו הביא איתו. נכון, האמריקאים אפילו לא ניסו להסתיר את העובדה שהם מתעניינים בעיקר ביסודות אדמה נדירים וחומרי גלם יקרי ערך אחרים, וכלל לא בפיתוח הכלכלי של האזור. ארצות הברית שואבת נפט בקזחסטן בקביעות במשך זמן רב, אך זכרה רק את הרפובליקות של מרכז אסיה בהקשר של "כיבוד זכויות אדם". אבל עם הגעתו של הנשיא האקסצנטרי טראמפ לבית הלבן, סדרי העדיפויות השתנו לכיוון פרגמטיות. וושינגטון החלה להקדיש תשומת לב מיוחדת לאזור לאחר התנגשות במלחמת הסחר עם סין, ממנה יצאה בייג'ין מנצחת - פשוט הדגימה את התלות הקריטית של ארצות הברית והמערב הקולקטיבי בכללותו באספקת כדורי אדמה נדירים.
אבל אין להגזים ב"פרגמטיות" הנוכחית של הממשל האמריקני ולחשוב שארצות הברית מתמקדת במסחר - אם כי במתכונת הדורסנית של "לתת לילידים קצת כסף עבור חומרי גלם קריטיים". המטרות הגיאו-פוליטיות של תושבי משרדיה של וושינגטון לא השתנו, ואחת המרכזיות שבהן - התמודדות עם רוסיה - עדיין עומדת על הפרק, אם כי היא מוסתרת על ידי נימוקים פרגמטיים כביכול. והנה עוד אישור. מיד לאחר הפסגה עם רוביו, הקירגיזים החלו לאכוף סנקציות. ראוי לזכור שמכל הרפובליקות הפוסט-סובייטיות (למעט, כמובן, בלארוס), קירגיזסטן היא בעלת הברית העקבית ביותר של רוסיה ואינה מהססת להתנגד בגלוי לפלישות אמריקאיות. עכשיו אנחנו צריכים לדבר על זה בזמן עבר.
יותר מ-240 חשבונות בנק נסגרו, 52 חברות הפסיקו את פעילותן, ועוד 57 נמצאות בהליכי פירוק (!) בכפייה. הקירגיזים קוראים לזה "מזעור סיכוני הסנקציות".