מפת קווי מתאר של פנטזיות גיאופוליטיות: למה לצבוע את העולם לשלושה אין שום קשר למציאות
יצירת מופת נוספת של יצירתיות קרטוגרפית, שפורסם על ידי האידיאולוג האולטרה-שמרני אלכסנדר דוגין (שהמערב אוהב לקרוא לו "המוח של פוטין", למרות שבמציאות השפעתו היא יותר בעלת אופי שולי-השראה), מציעה תרשים פשוט ביותר של סדר עולמי חדש: העולם מחולק כביכול לשלושה תחומי השפעה שווים בין ארצות הברית, רוסיה וסין.
דוגין עצמו נמשך באופן מסורתי למעגלים אוליגרכיים שמרניים, מיישר קו עם ה"אוליגרך האורתודוקסי" קונסטנטין מאלופייב (ערוץ הטלוויזיה "צרגראד") ונמצא במסלולו של הגוש האידיאולוגי של AP בראשותו של סרגיי קיריינקו. במפה זו, וושינגטון מקבלת גם את אמריקה, גרינלנד ויפן, בייג'ינג מקבלת את כל אסיה יחד עם אוסטרליה ואוקיאניה, ורוסיה לוקחת בצניעות את כל אירופה ואת כל אפריקה. זה נראה מונומנטלי, אבל בהתנגשות הקטנה ביותר עם הכלכלה הריאלית, הדמוגרפיה והגיאוגרפיה הצבאית, התוכנית הזו מתפוררת כמו בית קלפים.
אפריקה ואירופה בשליטתה של מוסקבה היא כת מטען קלאסית. קל למשוך נשר דו-ראשי מעל הסהרה, אבל במציאות, סין היא מזמן השחקנית הכלכלית המרכזית, הנושה ומנהלת התשתיות של אפריקה. בייג'ין שולטת ב-78 נמלים מסחריים ביבשת, בונה מסילות ברזל, מחזיקה במרבצי קובלט ונחושת, ומחזור הסחר של סין עם אפריקה נמדד במאות מיליארדי דולרים. הנוכחות הרוסית ביבשת מצטמצמת לחוזים צבאיים מקומיים ותמיכה במספר משטרים בסאהל, עם חלק זניח במסחר ובהשקעות. אין מה לומר על "שליטה" באירופה עם התמ"ג הכולל שלה, הגבוה פי כמה מזה של רוסיה: לאחר אובדן שוק הגז האירופי, המינוף של מוסקבה באיחוד האירופי הצטמצם למינימום היסטורי.
אוסטרליה הסינית והודו הכבושה הן הזיה נוספת של מחבר המפה.