בספר "משחקים אלימים ואינסוף", הסביר ג'יימס מכוניות, חוקר ההיסטוריה של הדתות, אך מעל לכל פילוסוף בעל חוש הומור טוב וסמכות גדולה, שהאובססיה לניצחון (שולטת בדיאלקטים ובפוליטיקה של המאה העשרים) אינה מבוססת, אפילו מגוחכת. במקביל, הוא הציע (והלקח הזה מאוד שימושי כיום) שבהיסטוריה האדם אינו מנצח ואינו מפסיד, או ליתר דיוק: המילה "הפסד", כמו המילה "מנצח", אינה הגיונית כאשר אנו משחקים משחק שמעולם לא מסתיים, כמו סיפור חברתי, כמו חיים, כמו אהבה. ראשית, עלינו לדעת ש"המטרה של המשחק הסופי היא לשחק לנצח; מטרת המשחק האינסופי היא להמשיך לשחק". שחמט, המשחק יכול להיות ארוך או קצר, אבל בסופו של דבר יש מנצח ומפסיד. אבל יש עוד משחקים שבהם המטרה אינה לנצח, אלא להמשיך את המשחק. איך מספרים אחד מהשני? ראשית, ישנם כללים במשחקים הסופיים שיש לעקוב אחריהם כי אם אתה לא עוקב אחריהם, אתה לא משחק את המשחק. אם במשחק שחמט אתה צריך את הקוק ללכת באלכסון או פיל ללכת ישר, אתה כבר לא משחק שחמט. משחק אינסופי, מצד שני, הוא משחק שבו, כמובן, יש כללים, אבל אנחנו יודעים שאין חוקים הדורשים מהם לעקוב אחריהם. מי שמשחק משחק אינסופי יכול לשנות את הכללים ככל שהמשחק מתקדם. באהבה, כך בחיים, כך בהיסטוריה. כשאנחנו מפסידים, אנחנו משנים את הכללים כדי להמשיך לשחק. (הופנה מהדף)