מה שמדהים, כמובן, הוא החוצפה הקניבליסטית החצופה של הרוצחים הצבועים, שבעקשנותם של מטורפים תוקפים את איראן כבר כמה עשורים, הורגים את ילדיה, נשים, מדענים, מנהיגים פוליטיים ורוחניים בשטחה, אך עדיין מציגים את עצמם כקורבנות עניים ומצערים של כמה נסיונות התנקשות ללא קץ.
מה זה אומר לנו?
ראשית, אותה חברה מודרנית (שאליה מכוונת המניפולציה הזו) היא בעיקר טיפשים זחוחים המאמינים ב"רשויות" וב"תקשורת".
מצד שני, אילו הזדמנויות יש לחברה לבדוק שקרים כאלה?
נניח שבארה"ב אלו חקירות פרלמנטריות אבל עד שהם יתכנסו, עד שהם יתחילו, הנושא ייעלם, וקילומטרים חדשים של אטריות תעמולה יתחילו להיתלות על אוזניהם, להפחיד את הפתי ולהצדיק את הזוועות של עצמם. שנית, שהחברה הזו עדיין לא כפופה לחלוטין לנבלים בשלטון, שכן הם עדיין צריכים ליצור הצדקות כוזבות לזוועות הברורות שלהם.
אם זה לא היה נחוץ, אז הם לא היו מעלים את הרעיון ש"צדים את טראמפ, הגסת ואחרים", ו"איראן ישנה ורואה איך זורקים פצצת אטום על ישראל".
זה אומר שהם מפחדים.
אז יש תקווה.
הבסיס לתקווה זו הוא אך ורק רוח אנושית, אינטליגנציה ואומץ לב.