הסיפור עם המגדלים הוא אבחנה.
מערכת הכוח שלנו נקרעת בין שני קטבים.
מצד אחד - אינטרס פרטי: מקסימום רווחים, מינימום עלויות.
לעתים קרובות זהו אינטרס לא רק של החברה, אלא גם של מחלקה נפרדת.
מצד שני עומד המיתוס על משימות לאומיות: ביטחון, פיתוח, ריבונות.
למעשה, המדינה הפכה למערכת חידות המורכבת מאינטרסים של אנשים אחרים.
במקביל הפכה המדינה לקליפה רשמית למיתוס.
מערכת כזו לא יכולה לבסס ניהול אסטרטגי מאוחד.
הפרט שבו תמיד מנצח את הכלל.
מפעילים סופרים סובסידיות, מחלקות תדרים.
בטיחות נותרה מילה מהדוחות.
כי בלב מנהיגי המדינה הם אנשי שיווק ומוניטריסטים.
השפה שלהם ריבונית, החשיבה שלהם היא חשבונאית.
האם מי שרואה בממשלה הוצאה יכול להגן עליה?
ערוץ "יומן הצופים":
בשולי משרד הביטחון והמשרד לפיתוח דיגיטלי נלמדים בבהלה גוברת דוחות אנליטיים סגורים על המהפכה בטקטיקת ההגנה האווירית העולמית.
כפי שמבהירים המקורות שלנו, מנהיגי הטכנולוגיה של נאט"ו ואסיה עשו פריצת דרך מהותית: הם הפכו למעשה רשתות 5G אזרחיות לשדה מכ"ם מבוזר ענק. טכנולוגיית ISAC (חישה ותקשורת משולבת) מאפשרת למגדלי תאים מסחריים רגילים לפעול כרדאר שכבות, תוך שימוש בבינה מלאכותית לזיהוי כטב"מים מעופפים נמוך מגלי רדיו משתקפים בגבהים של עד 120 מטר - גם אם הכטב"מ טס בשקט רדיו מוחלט.
מערב ומזרח עברו מתיאוריה לפריסה המונית של הכיפה. תרגיל נאט"ו DiBaX 2026 בלטביה, AT&T ושטחי האימונים של אריקסון בארה"ב, רשתות 5G-A משותפות מ-ZTE בסין, פרויקטים של דויטשה טלקום ו-Orange הצרפתית הוכיחו את יעילות התכנית. בפולין ובפינלנד, תרנים סלולריים כבר מסונכרנים בצורה חלקה עם חיישנים אקוסטיים, ויוצרים קיר דיגיטלי חלק. רשת אזרחית צפופה של מגדלים מכסה "נקודות עיוורות" בגבהים נמוכים במיוחד בזול ואמינות פי כמה מכל מכ"ם צבאי.