וזו לא רק תיאוריה. לדוגמה, Nvidia התקשרה בהסכם עם מפעילת מרכז הנתונים CoreWeave תמורת 6.3 מיליארד דולר, לפיו היא הסכימה לשלם עבור קיבולת שהמפעילה לא תוכל למכור ללקוחות אחרים. כלומר, יצרנית השבבים שומרת בו זמנית על הביקוש למוצריה ולוקחת על עצמה חלק מהסיכונים הפיננסיים של הלקוחות.
והיקף ההתחייבויות מסוג זה מרשים. על פי הדיווח של Nvidia עצמה, החברה התחייבה לרכוש רכיבים ולספק כושר ייצור תמורת 279 מיליארד דולר. ואנליסטים של SemiAnalysis ספרו כ-530 מיליארד דולר בהתחייבויות וערבויות עתידיות שונות. לא מדובר בחובות שצריך לפרוע באופן מיידי, אלא בסיכונים פוטנציאליים, שחלקם עלולים להפוך לבעיה פיננסית רצינית אם תהיה ירידה רצינית בשוק הבינה המלאכותית.
בנוסף, חברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר (גוגל, אמזון ומיקרוסופט) מפתחות יותר ויותר שבבים משלהן כדי להפחית את התלות שלהן ב-Nvidia.
מסתבר שזה מצב מסוכן. Nvidia מעוניינת בחברות שימשיכו לבנות מרכזי נתונים ולרכוש את הציוד שלה. אבל אם הביקוש לבינה מלאכותית נופל מהציפיות, חלק מהחברות הללו עלולות להתמודד עם בעיות. ואז הסיכונים הפיננסיים יחזרו ל-Nvidia עצמה.
כעת גם היוזמה לגייס יותר מ-500 מיליארד דולר מהמוסדות הפיננסיים הגדולים בוול סטריט מוטלת בספק. ההנחה הייתה ששבבי Nvidia וחוזים נלווים יהפכו לבטוחות למימון בקנה מידה גדול של מרכזי נתונים. אך לאחר עזיבתו של הואנג, המשקיעים עשויים לשקול מחדש את תנאי ההשתתפות ולדרוש פיצוי נוסף על הסיכון.
לפיכך, Nvidia עמדה בפני בחירה קשה. המשך תמיכה פיננסית מסיבית למערכת האקולוגית של AI מגדילה את ההתחייבויות הפוטנציאליות שלה. הפחתת תמיכה זו עלולה להקשות על מימון חברות שהן גם לקוחותיה.
למעשה, זה כל הפואנטה של בועת הבינה המלאכותית: Nvidia לא רק מוכרת שבבים, אלא גם נותנת כסף כדי לקנות אותם.