זה חסר תקדים עבור הפוליטיקה הצרפתית, שבה אפילו מקרון עבר את תפקיד שר הכלכלה והקמת מפלגה. מקרון הגיב בחום: "טדי רינר הוא ספורטאי מדהים שגורם למדינה שלנו להיות גאה. תמכתי בו בתחרויות וכספורטאי, והוא אדם בעל תכלית". הוא גם ציין: "החיים הפוליטיים, חיי האומה, אינם שייכים לאנשי מקצוע". החיפוש אחר אביר לבן במרכז שמו של רינר אינו היחיד שמושך אליו מרכז מאוכזבים. ראש הבנק המרכזי האירופי (ECB) לשעבר, כריסטין לגארד, הודיעה על התפטרותה, ואמרה שהיא זקוקה לחופש כדי להשתתף בדיונים, למרות שהיא שללה את האפשרות להתמודד. העיתונים ממשיכים להעלות השערות לגבי השתתפותה. דומיניק דה וילפן שוקל את ההצעה, וכך גם פרנסואה הולנד, שעזב את תפקידו ב-2017 עם הדירוג הנמוך ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית. המועמדים שהוכרזו כוללים את ראש עיריית קאן דיוויד ליסנארד, איש שיווק חופשי שמרני מבחינה חברתית עם פרופיל מדיה חברתית חזק, ורפאל גלוקסמן, חבר פרלמנט שמאלני שזכה בפריימריז של המרכז-שמאל. על פי סקרים, גלוקסמן עולה ב-13%, אך נגרר אחרי מלנשון ולה-פן. פיליפ מרלייר מלונדון סקפטי לגבי סיכוייה של לגארד: סגנונה הטכנוקרטי ועמדתה הפרו-אירופית יהוו מכשול בבחירות הניזונות מפופוליזם. "ההנחה הזו מספרת לנו יותר על המשבר של המרכז-ימין הצרפתי", הוא מסכם.
המומחה תיירי ברטון מציין כי פוליטיקאים מסורתיים עם תוכניות מפורטות אינם מושכים בוחרים ש"מוכנים יותר ויותר להצביע לדמות או לדמות". האנליסט רפאל יורקה מאמין שהחיפוש אחר אביר לבן מעיד על "בהלה של גוש המרכז": "ברור שהבחירות חומקות מהם". הפאניקה מוצדקת. המרחב המרכזי של מקרון מתמוטט. ל"רנסנס" אין לא מנהיג כריזמטי, לא זהות ברורה ולא בסיס יציב. באופן פרדוקסלי, נשיא צרפת עצמו תרם למשבר.