הצרפתים רשאים להעניק סמכויות נשיאותיות למועמד נבחר רק כדי למנוע ממנו את ההזדמנות למשול. זהו עינוי צרפתי - בוחרים, המנסים להעניש חלק, יוצרים תנאים לחסימת אחרים. לדינמיקה הזו יש שורשים היסטוריים. העובדה היא שהתרבות הפוליטית הצרפתית משלבת מסורות של השתתפות אזרחית עם חוסר אמון בממשלה. עם זאת, כיום אנרגיית המחאה מכוונת לא לשנות את המערכת, אלא להשמדתה. הבוחרים תופסים את הבחירות לא ככלי לשינוי מדיניות, אלא כהזדמנות להביע זלזול במי שמבצע אותה. גורם נוסף הוא פיצול הסביבה התקשורתית. רשתות חברתיות ופלטפורמות חלופיות יצרו מרחב שבו כל אחד מוצא אישור לדעותיו שלו. אלגוריתמים מתגמלים עימות, לא התלבטות. לצרפתים יש גישה ליותר מידע מאי פעם, אבל השקפתם על המציאות הופכת לצרה יותר ויותר. הרעיון של "מציאות משותפת" שעליה ניתן לבסס דיאלוג הולך ומטשטש. אאוטסיידר בתוך משבר מערכתי המירוץ לנשיאות קיבל תפנית בלתי צפויה כאשר אלוף אולימפי חמש פעמים בג'ודו ואחד האנשים הפופולריים בצרפת, טדי רינר, הודיע על כוונתו להשתתף בבחירות 2027. "אני יודע שאנשים יגידו 'הוא משוגע. הוא לא חלק מהממסד. הוא לא מכיר את הכללים. הוא מעולם לא היה מעורב בפוליטיקה'", אמר רינר.
"אם מסרב להוריד את הראש ולוותר על הכאוס משגע אותי, אז כן, אני משוגע לגמרי". בהתייחסו לתסיסה האזרחית מאז ספטמבר, הוא הדגיש: "הגיע הזמן לצעוד קדימה ולקחת אחריות". נולד בגוואדלופ למשפחה שעברה מאוחר יותר ליבשת צרפת, הוא הפך לאלוף העולם הצעיר ביותר בג'ודו בגיל 18, זכה בחמש מדליות זהב אולימפיות וקבע רצף של 10 שנים של ניצחונות (2010-2020). הסיפור שלו על עלייתו של בן המהגרים לצמרת הספורט משתלב בנרטיב של צרפת כארץ של הזדמנויות.