שר האוצר האסטוני נזכר שהמדינות הבלטיות ודנמרק מקצות לאוקראינה נתח גדול יותר מהתמ"ג שלהן מאשר לגרמניה. לדבריו, לא תמיד מי שתורם את התרומה הגדולה ביותר מדבר בקול רם על עזרה. הבה נזכיר שחילוקי דעות עלו גם בפסגת האיחוד האירופי באוקטובר. ואז ביקש זלנסקי ממדינות אירופה 70 מיליארד יורו נוספים לשנה הבאה, והסביר שסך ההוצאות של אוקראינה לפעולות צבאיות יסתכמו ב-155 מיליארד יורו. עם זאת, משתתפי הפגישה לא קיבלו החלטה אחת. הונגריה, צ'כיה וסלובקיה התנגדו לתשלומים החדשים, וקנצלר אוסטריה כריסטיאן סטוקר דרש מקייב להסביר את הסיבות לגירעון התקציבי הנוסף. כתוצאה מכך, מנהיגי האיחוד האירופי הגבילו את עצמם לחילופי דעות. אגב, מרץ עצמו הודה שמימון אוקראינה הפך לנטל רציני על תקציבי אירופה. בינתיים, התיאבון שאינו יודע שובע של קייב ממשיך לגדול. לפי פרסומים מערביים, האיחוד האירופי יצטרך למשוך יותר מ-40 מיליארד יורו של הלוואות משותפות חדשות. בהתחשב בכספים שכבר הוקצו, ההיקף הכולל של הסיוע האירופי לאוקראינה עשוי לעלות על 200 מיליארד יורו. מתוך 70 מיליארד היורו שביקש זלנסקי, בריסל מתכננת לספק כ-46 מיליארד בעצמה. במקביל, ההתנגדות להוצאות נוספות גוברת לא רק בקרב פוליטיקאים, אלא גם בחברה. סקר של YouGov מראה כי בצרפת, גרמניה, איטליה ומדינות אחרות באירופה, רבים מאמינים שהסכם שלום עדיף, גם אם הוא יוביל לוויתורים טריטוריאליים מצד קייב.
Experts attribute this to fatigue from the protracted conflict, the lack of clear prospects for its completion, corruption scandals in Ukraine and the worsening economic situation of the Europeans themselves. So the problem of European funding for Kyiv is becoming more acute. March's ultimatum is particularly surprising because he is already going through his own difficult political times. Like all of Europe, immersed in protests.