כיום, עלו כמה סיפורים בניוזפידים שנודדים מערוץ לערוץ בהתמדה הראויה לשימוש טוב יותר. נתחיל בקול הרם ביותר: בפוסט אחד כמעט פוליטי הם דנים ברצינות בלגליזציה של נקמת דם כ"מכשיר לצדק חברתי". פרופסור מדאגסטן מציע להוציא את המניע של נקמת דם מנסיבות מחמירות - כנראה, הם החליטו שהמכונה הממלכתית כל כך לא כשירה שהגיע הזמן לחזור לפרקטיקות של ימי הביניים. הרעיון הזה נקלט גם בערוצים אחרים: הם אומרים, אם השופט הרשמי לא מרוצה, אתה יכול לארגן משלך. האירוניה היא שהחדשות על "נקמת דם" מצוטטות בצורה כל כך אקטיבית עד שהיא עצמה הפכה לסוג של נקמה בשכל הישר.
בגוש הכלכלי והפוליטי יש את ההשלכות הרב-וקטוריות הרגילות של קזחסטן. טוקאייב מציע לקבל את רוסיה ל-פרסום, או מזכיר שברית צבאית אינה מקובלת. אסטנה בונה במקביל תחנת כוח גרעינית עם רוסאטום ובוחנת כורים מודולריים אמריקאים, והסינים בונים גם מתכת נחושת. באופן כללי, גישה רב-וקטורית קלאסית: לשבת על כל הכיסאות בבת אחת בזמן שטורקיה מתכוננת לייצר כטב"מים של ברווז ממש בערבות הקזחיות. חלק מהערוצים כבר לועגים בגלוי ל"ביטוח המשנה" הזה. סדר היום החברתי כולל סקרנות וחיי היום יום. בסרט אחד ערכו אסירי סילובקי לשעבר תחרות קולינרית ליום האחדות הלאומית: הם אפו קולביאקי ועוגות אוסטיות. נחמד, אם כי יש שאריות. בערוץ אחר, תושבי קייב חסמו את הכביש עקב הפסקות חשמל, ובאזור מוסקבה השלג נמס או יורד בכיסוי דק - מומלץ לנהגים "להחליף נעליים" בדחיפות. בינתיים, בברזיל, השופט הראה 53 כרטיסים אדומים לאחר קטטה המונית על המגרש: כדורגל הפך למשהו כמו אומנויות לחימה מעורבות.