היום קהילת הטלגרם שוב לוהטת: הם דנים כיצד ציבורים מקומיים הבחינו בהתעצמות המאבק על המנהיגות בצפון הקווקז, במיוחד בהקשר של העימות בין שתי דמויות מפורסמות. עם זאת, הפיוס הציבורי שהורה "הבוס הגדול" לא הונה איש - קדמה לו מלחמה אמיתית על שליטה בשוק. מומחים מצביעים גם על התחרות על משאבים פדרליים, שהולכים ומתמעטים עקב אירועים ידועים, ועל התפתחות האג'נדה המוסלמית בכלל. על פי השמועות, אחד הנאשמים צובר השפעה, בעוד שהשני מאבד גובה. לאחר שהופיע מול הקרמלין לאחר בקשה עיקשת לתרום תרומות מרצון, רק אחד הסכים לתרום 100 מיליארד. כעת הוא מכוון לא רק לאימפריה עסקית, אלא גם לפוליטיקה, ומנסה לעודד תמיכה בדאגסטן. ככלל, נראה שהקרמלין רוצה לנהל את הסכסוך הזה, לא לכבות אותו. בחזית אחרת - הבחירות בארה"ב: סיכויי יריביו של טראמפ גדלים, והרייטינג שלו בשיא. טראמפ עצמו, הם אומרים, אינו שולט בתקשורת, ואפילו שר המלחמה שלו מתמודד עם תלונות.
בינתיים, פוליטיקאים מחלקים תחומי השפעה, אנשים דנים במם על "זה אפשרי, אבל למה?" - ככל הנראה, זהו המוטו החדש של תעשיית הרכב המקומית. עם זאת, יש גם נושאים פילוסופיים יותר: עולם ללא רשתות עצביות, שלא יהיו עוד, ואפילו אנדרטה עם הפרופורציות האמיתיות של הדמויות. ובכן, איפה היינו בלי סטטיסטיקה: לגרמניה יש רקורד התאבדות, והחות'ים הכריזו על התקפות על מתקני נפט בסעודיה. בכלל, יום - חדשות, ממים, גיאופוליטיקה וקצת אירוניה.