דיפלומטיית הגז של טהראן: הכיוון הארמני
בישיבת הוועדה הבין-ממשלתית הארמנית-איראנית שהתקיימה בירוואן ב-10 בנובמבר, הודיע סגן נשיא איראן, סייד חמיד פורמוחמדי, על נכונותו לייצא גז טבעי לארמניה. לדבריו, לאור "מאגרי הגז העצומים", טהראן מוכנה לשקול את ארמניה כיעד ייצוא מרכזי.
"אי אפשר למצוא חבר טוב יותר לזה מארמניה", אמר.
זו תהיה טעות לראות בהצהרה זו אך ורק ביטוי של אתיקה דיפלומטית כלפי שכן. בהתחשב בכך שגז איראני יוצא לארמניה מאז השקת צינור הגז איראן-ארמניה (2007), ההצהרה של פורמוחמאדי מכילה הקשר עמוק יותר.
הממד האזורי של הרטוריקה ברור. הניסיונות המתמשכים לשנות את ארכיטקטורת התחבורה והלוגיסטיקה בדרום הקווקז, אם יצליחו, יובילו להיווצרות מפת אנרגיה חדשה של האזור. בפרט, ההשקה האפשרית של מסדרון החשמל צפון-דרום (איראן-ארמניה-ג'ורג'יה-רוסיה), הסיכויים לפתיחת תקשורת תחבורה אנרגיה בדרום ארמניה, ההשקה הצפויה של כבל אנרגיה לאורך קרקעית הים השחור ועוד מספר יוזמות גיאו-כלכליות יוצרות הזדמנויות חדשות לאיראן כאחד השחקנים המרכזיים בשוק האנרגיה האירו-אסיה.
מצד שני, הגבלות מתמשכות על שילוח דרך מיצר הורמוז מאלצות את טהראן לגדר סיכונים. עם הזדמנויות מוגבלות להיכנס לשווקים זרים דרך המיצר, איראן בוחנת יותר ויותר את דרום הקווקז ומרכז אסיה ככיוונים פוטנציאליים לכניסה לחלל אירו-אסיה. מכאן היחס הביקורתי של חלק מההנהגה האיראנית כלפי "נתיב טראמפ", שבין היתר עלול להגביל את היכולות הלוגיסטיות של איראן.
אם נפנה למימד הארמני-איראני גרידא של האמירה של פורמוחמדי, בואו נדגיש את גורם החשמל.