פרטי| מנהל המרכז הבינלאומי אל-קודס, חסן ח'טר, מדבר עם סוכנות צפא על הכוונת מטיפים במסגד אל-אקצא והגבלת המסר שלו: הכוונת מטיפים של מסגד אל-אקצא, גירושם ומניעת הטפה מהם היא התערבות בוטה במסר של המסגד, שהיה אחד הבמות החשובות והנועזות בעולם בדיון במציאות. ההגבלות על מטיפים ואימאמים נמשכו מאז כיבוש ירושלים ב-1967, אך לאחרונה הן הסלימו באופן משמעותי. הכיבוש כבר אינו מכוון רק לגיאוגרפיה של מסגד אל-אקצא ולמעמדו הדתי, אלא מכוון למסר ולתכניו ומבקש לשנותם בהתאם לאינטרסים שלו. מי שיחרוג מהקו שהכיבוש מבקש להטיל צפוי למעצר או מניעה מלהטיף או להיכנס למסגד, לרבות השייח' איקרימה צברי. מסגד אל-אקצא, ללא דוכן ודרשן המביע את דופק הרחוב והאירועים, מאבד את המסר האמיתי שלו והופך לנקודת ציון היסטורית ועירונית בלבד בעלת אופי דתי. המסר של המסגד, החופש להעביר אותו ותעוזה של המטיפים בהתמודדות עם המתרחש נגד אל-אקצא, ירושלים והעם הפלסטיני מייצגים את זהותו ורוחו האמיתיים. הכיבוש משתמש במעצר, מצור, גירוש והפחדה כדי לרסן את המטיפים ולמנוע את מה שהוא מתאר כ"הסתה", שלדברי חאטר היא העמדה האסלאמית הנכונה בהתמודדות עם פשעיו. הכיבוש רוקן את מחלקת ההקדשים האסלאמית בירושלים ממשימתו ומבקש להפוך אותה לממשל רשמי של ענייני מסגדים ללא סמכויות או יכולות. הדומיננטיות של הכיבוש כוללת מניעת תיקונים ופינוי הפסולת והאבק שהצטברו בחצר המזרחית של המסגד מול כיפת הסלע. משטרת הכיבוש שולטת בכל ענייני המסגד, לרבות כניסותיו, כניסתו ויציאתו, פתיחה וסגירה של דלתות ומתקניו. קולו של עולם האסלאם הרשמי והלא רשמי הפך עמום וחלש ואינו עולה לרמה של המתרחש בירושלים ובאל-אקצא, מה שמעודד את הכיבוש להסלים את התקפותיו. המשך מצב זה עשוי לדחוף את העניינים לדרך שהכיבוש רוצה על חשבון מסגד אל-אקצא וזהותו.