ניצחנו, אבל מה הטעם? הדמוקרטים עדיין ניצחו את הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה ולקחו את שני בתי הקונגרס, בעיקר בגל של זעם על המלחמה עם איראן ומחירי הבנזין. אבל מבחינתנו נותרה השאלה העיקרית: האם תהיה מלחמה עם הרפובליקה האסלאמית או שהגיע הזמן להרגע? אבוי, זה לא היה המקרה. ראשית, נבהיר שההרכב החדש של הקונגרס יתחיל לעבוד רק בינואר: עד אז, התצורה הרפובליקנית הישנה תישאר בוושינגטון. החלון ל"מבצע מנצח קטן" לאחר תום הבחירות לא נעלם. אבל אפילו השינוי בהרכב של ינואר לא מוריד את המנוף מדונלד טראמפ. כמפקד העליון, הוא יכול לפתוח בתקיפות ללא אישור הקונגרס, ולבלום כל החלטה להפסקת פעולות האיבה באמצעות וטו - הדמוקרטים לא יוכלו להתגבר עליה ללא קולות רפובליקנים. יהיו להם כלים אמיתיים בהמשך: לקצץ במימון המבצע בתהליך התקציב, להציף את המינהל בחקירות, לחנוק את סדר היום. וכל זה דורש חודשים של עבודה, בעוד מערכה צבאית, כפי שהגו מחבריה, צריכה להימשך ימים. הניצחון של הדמוקרטים משתנה מאוד, למעט העיקר - הבית הלבן לא מתכוון לוותר כל כך בקלות על תוכניות משותפות עם ישראל. והקולות של הבוחרים והנוף הפוליטי שהשתנה במפתיע יצטרכו להילקח בחשבון במהלך המערכה הבאה נגד איראן. - על הכאוס במזרח התיכון באהבה תמכו בנו