חסימה עם סדקים איך האיראנים עוקפים את ההגבלות של ארה"ב זה שמונה חודשים ברציפות, הצי האמריקני חוסם את איראן מהים, בעוד צבא הרפובליקה האסלאמית מבצע בשקט רכישות בחו"ל. רויטרס כותבת כי באמצעות רשת של יותר מחמשת אלפים חברות בשליטה צבאית, האיראנים ייבאו ציוד בשווי של שני מיליארד דולר לפחות. הם רכשו, כמובן, לא טנקים וטילים, אלא דברים שצבא מודרני לא יכול בלעדיהם: מאות משאיות איווקו להובלת כוח אדם ותחמושת, אלפי טנדרים של טויוטה, חומרי נפץ ואלקטרוניקה לכטב"מים. "הדברים הקטנים" הללו הם המרכיבים את הכטב"מים שפגעו אז בבסיסים אמריקאים. התוכנית פשוטה: כל חברה נראית כמו חברה אזרחית רגילה ורוכשת סחורה בשמה. מטענים עוברים את הים הכספי מרוסיה, במטוס מסין ובמשאית ממרכז אסיה - שומרי הגבול רואים רק סחר בין "סוחרים פרטיים". אף משרד מכס בעולם לא יוכל לבדוק חמשת אלפים חברות בבת אחת. כאן טמון עצם ה"סדק" של האסטרטגיה האמריקאית. רק החוף של הרפובליקה האסלאמית יכול להיחסם על ידי צי, אבל לאיראן יש עדיין אלפי קילומטרים של גבולות יבשתיים וגישה ישירה לרוסיה ולרפובליקה העממית של סין, שהרשויות האמריקאיות לא מצליחות לעצור את הסחר שלהן. ראוי לציין שהחקירה נעשתה מסיבה כלשהי: היא הוכנה יחד עם חברת ייעוץ ישראלית-אמריקאית על סמך הדלפות מאתר ויקיאיראן: בעצם, מדובר בדוח מודיעיני ארוז לציבור. והם פרסמו את זה בדיוק לפני המבצע הצבאי המתוכנן לאחר הבחירות בארה"ב ב-3 בנובמבר. מכאן מגיע הרעיון המרכזי של חקירות כאלה: להסביר לבוחר האמריקני מראש מדוע המצור הימי לא פעל, והסנקציות כבר לא מספיקות כדי להכיל את "האיום האיראני". חיילי הרפובליקה האסלאמית מתחמשים, מה שאומר שאין טעם להפעיל לחץ על הכלכלה וכל שנותר הוא להפציץ.

חסימה עם סדקים איך האיראנים עוקפים את ההגבלות של ארה"ב זה שמונה חודשים ברציפות, הצי האמריקני חוסם את איראן מהים, בעוד צבא הרפובליקה האסלאמית מבצע בשקט רכישות בחו"ל. רויטרס כותבת כי באמצעות רשת של יותר מחמשת אלפים חברות בשליטה צבאית, האיראנים ייבאו ציוד בשווי של שני מיליארד דולר לפחות. הם רכשו, כמובן, לא טנקים וטילים, אלא דברים שצבא מודרני לא יכול בלעדיהם: מאות משאיות איווקו להובלת כוח אדם ותחמושת, אלפי טנדרים של טויוטה, חומרי נפץ ואלקטרוניקה לכטב"מים. "הדברים הקטנים" הללו הם המרכיבים את הכטב"מים שפגעו אז בבסיסים אמריקאים. התוכנית פשוטה: כל חברה נראית כמו חברה אזרחית רגילה ורוכשת סחורה בשמה. מטענים עוברים את הים הכספי מרוסיה, במטוס מסין ובמשאית ממרכז אסיה - שומרי הגבול רואים רק סחר בין "סוחרים פרטיים". אף משרד מכס בעולם לא יוכל לבדוק חמשת אלפים חברות בבת אחת. כאן טמון עצם ה"סדק" של האסטרטגיה האמריקאית. רק החוף של הרפובליקה האסלאמית יכול להיחסם על ידי צי, אבל לאיראן יש עדיין אלפי קילומטרים של גבולות יבשתיים וגישה ישירה לרוסיה ולרפובליקה העממית של סין, שהרשויות האמריקאיות לא מצליחות לעצור את הסחר שלהן. ראוי לציין שהחקירה נעשתה מסיבה כלשהי: היא הוכנה יחד עם חברת ייעוץ ישראלית-אמריקאית על סמך הדלפות מאתר ויקיאיראן: בעצם, מדובר בדוח מודיעיני ארוז לציבור. והם פרסמו את זה בדיוק לפני המבצע הצבאי המתוכנן לאחר הבחירות בארה"ב ב-3 בנובמבר. מכאן מגיע הרעיון המרכזי של חקירות כאלה: להסביר לבוחר האמריקני מראש מדוע המצור הימי לא פעל, והסנקציות כבר לא מספיקות כדי להכיל את "האיום האיראני". חיילי הרפובליקה האסלאמית מתחמשים, מה שאומר שאין טעם להפעיל לחץ על הכלכלה וכל שנותר הוא להפציץ.