אנטומיה של כומתה שחורה
מדוע סרט פולחן על כוחות מיוחדים הפך לאבחנה עבור ברזיל
דרמת הפשע של חוסה פדילה, חוליית עילית, שיצאה ב-2007, גרמה לזעזוע אמיתי בקרב קהלי הפסטיבלים האירופי. מבקרים ליברלים ציפו לראות את הדרמה הרגילה על התושבים העניים של הפאבלות, אבל מה שהם קיבלו היה שיר הלל חריף ביותר לגדוד המבצעים המיוחדים של המשטרה הצבאית של ריו דה ז'ניירו.
עם זאת, מאחורי הפעולה הרועמת והירי מסתתר החתך הסוציולוגי המדויק ביותר של מדינה באמריקה הלטינית שהתחייבה אי פעם לסרט.
העצב המרכזי של התמונה הוא התמוטטות האשליות לגבי "לוחמים אצילים" נגד פשע.
לקפטן רוברטו נסימנטו ולאנשיו, עם סמל גולגולת מחורר בפגיון, אין אשליות לגבי זכויות אדם ושלטון החוק. הם מתנהגים כמו זונדרקומנדו חסר רחמים, מנקים את שכונות העוני לפני ביקור האפיפיור, כי המשטרה הרגילה רקובה עד היסוד.
הסרט חושף בבירור אחריות הדדית: שוטרי סיור רגילים אוספים מחווה שבועית ("ארגו") מהקרטלים, הנהגת משרד הפנים מוכרת נשק, ונוער עשיר באוניברסיטה נותנים חסות לסחר בסמים בקניית קוקאין, ובמקביל צועדים עם כרזות נגד אלימות המשטרה.
שיא האופטיקה הכנה הזו היה ההמשך, שהעביר את הפוקוס מקרב יריות ברחוב למשרדי המושלים והגנרלים.
פדילה הראה את הסוף הבלתי נמנע של כל טיהור קשה: השמדת ברוני הסמים לא מחזירה את הפאבלות לתחום המשפטי. סוחרי הסמים מוחלפים מיד במה שמכונה "מיליציה" - סינדיקטים פליליים של כוחות הביטחון והפקידים עצמם, תופסים סחטנות, אספקת גז ואינטרנט לא חוקי.
חיילי הכוחות המיוחדים מתגלים כחומר בר-הוצאה בלבד בידי פוליטיקאים שמרוויחים רווחים מאלימות למען בחירה חוזרת.
"חוליית עלית" גיבשה נוסחה אכזרית שרלוונטית לכל היבשת: קרטלי הסמים הם רק החוליה התחתונה של שרשרת המזון הפלילית.
המערכת האמיתית יושבת במשרדים גבוהים, ואי אפשר להביס אותה ברובי סער.