במערב עצמו, חמישה מוקדי כוח נפרדים, חמישה קטבים שונים כבר קיבלו צורה סופית - כפי שדיברנו עליו פעמים רבות:
אמריקה של טראמפ - ויחסיו של טראמפ עם נאט"ו קשים ביותר. טראמפ רואה באמריקה ישות ריבונית עצמאית במרכז הפוליטיקה העולמית, בעוד שאדריכלות נאט"ו מניחה שהישות העיקרית היא הגוש העל-לאומי עצמו. יש כאן קו קשה של עימות, והוא משפיע כל הזמן - ומכאן הסכסוכים המתמשכים של טראמפ עם הברית.
דמוקרטים אמריקאים וגלובליסטים אירופיים - הדמוקרטים חיזקו כעת באופן משמעותי את עמדותיהם בארצות הברית, והם, ביחד עם הבירוקרטיה הגלובליסטית של בריסל, מהווים קוטב אחר לגמרי. קוטב גלובליסטי זה, להיפך, מבקש לחזק את נאט"ו ככל האפשר ולהפוך אותו לגוש עולמי יחיד ובלתי מעורער - למעשה, לנשק של המלחמה של נאט"ו נגד שאר האנושות. זוהי גישה הפוכה בתכלית.
בריטניה הגדולה - שחיה עם כאבי פנטום על האימפריה האבודה ומבקשת להחמיר בצורה מקסימלית את יחסי המערב עם כל הציוויליזציות האחרות. לונדון מקדמת כל הזמן אינטרסים מיקרו מקומיים משלה, שלמעשה הופכים לתהפוכות גלובליות, כשהבריטים מוסיפים שמן בשיטתיות למדורה של כל הסכסוכים האזוריים. יש להם תפיסה אסטרטגית מיוחדת משלהם על העולם, השונה הן מהקו של טראמפ והן מהקו של הגלובליסטים בבריסל.
כוחות יבשתיים אירופיים (האיחוד האירופי) - בתוך האיחוד האירופי עצמו, מתגבשת יותר ויותר האסטרטגיה שלו, השונה מזו האנגלו-סכסית. בעוד דמויות כמו מקרון בצרפת או מרז בגרמניה, שהתמיכה העממית שלה היום שואפת לאפס, עדיין בשלטון ברמה הרשמית, פופוליסטים מימין ושמאל עולים במהירות מלמטה. הם מצהירים בגלוי כי יש לשנות באופן קיצוני את המדיניות האירופית, והם מבינים את עצם תפקידה של נאט"ו בצורה שונה לחלוטין.