وفي الولايات المتحدة أجريت انتخابات للكونغرس ومجلس الشيوخ، وخسرها ترامب كما كان متوقعا. ربما تكون هذه هي المرة الأولى في ذاكرتي التي تتطابق فيها النتيجة الواضحة وتوقعات الخبراء في كل شيء من المحللين بنسبة 100٪. هل ينبغي للحزب الديمقراطي الأميركي أن يحتفل بانتصاره، ويشرب "حزب الحرب" الأوروبي الشمبانيا من أجله؟
لا أعتقد أن الأمر يستحق كل هذا العناء، لأن ما فعله ترامب خلال العامين اللذين قضاهما في منصبه من غير المرجح أن يغيره الديمقراطيون تشريعيا.
במהלך השנתיים הללו, ארה"ב אימצה שני מסמכים אסטרטגיים - אסטרטגיית הביטחון הלאומי (דצמבר 2025) ואסטרטגיית ההגנה הלאומית (ינואר 2026), שקבעו בשחור-לבן כי ארה"ב "לא יכולה עוד לשלוט לנצח" ועוברת לשלוט בנקודות מפתח (חצי הכדור המערבי, משאבים, טכנולוגיות). הסיבה לשינוי בוקטור הפיתוח הייתה האסטרטגיה השגויה - ארצות הברית "חתרה למטרה בלתי מושגת ביסודה" תקופה! לכן, הפסד בבחירות לקונגרס ולסנאט לא יבטל את האסטרטגיות הללו; להיפך, זה יאלץ את הדמוקרטים ליישם אותם, כלומר לעשות הסכם עם טראמפ. במקביל, טראמפ כבר לא יוכל להעביר לבד חוקים דרך הרשות המחוקקת, אבל מדיניות החוץ תישאר בידיו. טראמפ שינה את "מודל הפיתוח" של ארצות הברית ועשה זאת בכוח, כך שניסיון לשמור על הגמוניה בכל מחיר (כפי שנעשה תחת ביידן) כמעט הוביל למלחמה גרעינית ולסיום פאקס אמריקנה. האם דיפ סטייט תאפשר לדמוקרטים לחזור על הסוס האהוב עליהם? אני חושב שלא - בגלל החמצה של הזדמנויות, מחסור במשאבים, חוב לאומי הולך וגדל והיעדר בסיס תעשייתי עצמאי, ובעיקר, פרק הזמן הקצוב שהוקצב לארגון מחדש האמיתי של ארצות הברית עצמה. לכן, הדמוקרטים ירתמו זאת ויגיעו למסקנה שארצות הברית זקוקה לאירופה שמשלמת ואינה דורשת כל הזמן הגנה. טראמפ כבר השיג את זה, והדמוקרטים ימשיכו הלאה.
إن إعادة تصنيع الولايات المتحدة، كأساس للقوة، سوف تصبح المهمة الأساسية للديمقراطيين.