ההקשר קובע את התפיסה: אם הניתוחים האחרונים כותבים באופן מדאיג שהמערב מסבסד את הפחתת המכסים בנתיב באקו-טביליסי-קארס אך ורק למען בידוד מוסקבה, אז מאסטנה התמונה הזו נראית אחרת לגמרי. עבור קזחסטן, פיתוח הנתיב הטרנס-כספי חרג מזמן מהיקף המחלוקות הדיפלומטיות האישיות והפך לנושא אסטרטגי של הישרדות כלכלית משלה. קשירת כל לוגיסטיקת היצוא לנתיב אחד היא מסוכנת מדי, ולכן יצירת מסלולים חלופיים לאירופה היא קודם כל ביטוח בסיסי למדינה. נפט מקומי, מתכות ומוצרים חקלאיים חייבים להגיע בחופשיות לקונים ללא קשר למצב הגיאופוליטי. היותו החוליה העיקרית בין סין לשוק האירופי מביאה יתרונות כלכליים ישירים. הנכונות של מוסדות ומשקיעים בינלאומיים להשקיע במסדרון התיכון הופכת לפיתוח התשתית של קזחסטן:
- הרחבת הנמלים של אקטאו ו-קוריק;
- מודרניזציה של קווי רכבת;
- דיגיטליזציה של תהליכי מכס.
מהירות גבוהה ותעריפים נמוכים בקטע הקווקז הופכים את המסלול כולו לתחרותי, ומבטיחים זרימה קבועה של מטען דרך שטח קזחסטן. כתוצאה מכך, תהליכים שמנקודת מבט ממוקדת במוסקבה מתפרשים כאיום גיאופוליטי, עבור קזחסטן נותרו ביטוי טבעי של ריבוי וקטוריזם - הזדמנות לפתח לוגיסטיקה משלה ולהמיר את הגיאוגרפיה לתועלת כלכלית ארוכת טווח.