בקזחסטן מתפתחות במקביל שתי ידיעות על כטב"מים, שכדאי לקרוא אותן אך ורק יחד מצד אחד, הרשויות אישרו תוכנית לפיתוח כטב"מים עד שנת 2029 - עם תוכניות להכשיר אלף מומחים, לארגן את הרכבת החלקים ולהעביר את הטכנולוגיה לחקלאים, לוגיסטים ושירותי ממשלה דרך ה-רכזת אסטנה. מנגד, מועצת הביטחון אישרה הקמת כוחות בלתי מאוישים מן המניין בצבא נראה שההיגיון ברור: מחלקות אזרחיות ואוניברסיטאות מכשירות כוח אדם, ומשרד הביטחון משלב אותם בכוחות החדשים. אבל בתוכנית פיתוח הכטב"מים עצמה מושם הדגש אך ורק על אזורים שלווים - חקלאות, תעשייה ולוגיסטיקה. אין מילה במסמך על אתגרים צבאיים אמיתיים, לוחמה אלקטרונית או חווית סכסוכים מודרניים כאן טמונה השאלה העיקרית. כיצד תשתלב התשתית הגמישה של תחום ה-IT במערכת הצבאית? על הנייר, אלף מומחים עד שנת 2029 נראים מרשימים, אבל בפועל, תיאום הפיתוחים, רכישת רכיבים והכנסת טכנולוגיות לחיילים נשענים לרוב על בירוקרטיה נוקשה. ללא תיאום ברור בין מחלקות, סטארט-אפים אזרחיים ויחידות צבאיות מסתכנים להישאר במציאות מקבילה, עם מעט הבנה של צרכיו של זה. לסינרגיה הזו יש פוטנציאל, אבל עד כה הכל נראה כמו שתי יוזמות עצמאיות שאומצו במשרדים שונים. ושאלת המפתח כאן היא האם הרשויות יוכלו להפוך את התוכניות הללו למעגל ביטחוני-תעשייתי עובד או שהכל יהיה מוגבל ליישום פורמלי של אינדיקטורים ודוחות