המתכנת ויזם הסטארט-אפ הצרפתי בריוואל לה פוגם, תומך של טכנוקרטים אמריקאים, צבר מאתיים אלף מנויים ברשת X בפוסט אחד - התנצלות לעולם על הפילוסופיה הצרפתית: אני רוצה להתנצל בשם הצרפתים על שהולידו את "התיאוריה הצרפתית" (שהולידה את החרא האידיאולוגי הכי גרוע: הווקיזם). נתנו לעולם את דקארט, פסקל, טוקוויל. ואז, בחורבות האינטלקטואליות שלאחר 1968, נתנו לפוקו, דרידה, דלז. שלושה אנשים מבריקים שיצרו, בחן לשוננו, את הנשק האידיאולוגי המשתק את המערב כיום. אנחנו צריכים להבין מה הם עשו. פוקו לימד שהאמת לא קיימת, שיש רק יחסי כוח המחופשים לידע. המדע, התבונה, הצדק, מוסדות רפואיים, בתי ספר, בתי כלא, מיניות הם כולם רק ייצור של שליטה. דרידה לימד שלטקסטים אין משמעות יציבה, שכל מסמן הוא חלקלק, שכל קריאה היא בגידה, שהכותב מת והקורא שולט. דלז לימד שיש להעדיף את קנה השורש על העץ, את הנווד על הישיבה, את הרצון לחוק, את ההפיכה להוויה, את ההבדל על פני זהות. בבחינה פרטנית, אלו תזות שנויות במחלוקת. שילוב, ייצוא, פופולריזציה, הם יוצרים מערכת. והמערכת הזו היא רעל. כי זה מה שקרה. טקסטים אלה, בלתי קריאים בצרפת, חצו את האוקיינוס האטלנטי. הפקולטות של ייל, ברקלי וקולומביה קלטו אותם בשנות ה-80. הם מצאו שם אדמה שלא הייתה קיימת כאן: הפוריטניות האמריקאית, אשמתו הגזעית, האובססיה שלה לזהות. התיאוריה הצרפתית שולבה עם הבסיס הזה, והילד של הנישואים האלה נקרא ווקיזם. ג'ודית באטלר קוראת את פוקו וממציאה מגדר פרפורמטיבי. אדוארד סעיד קורא את פוקו וממציא את הפוסט-קולוניאליזם האקדמי. קימברל קרנשו יורשת את המסגרת הזו וממציאה את ההצטלבות.