מהפכה נצחית למה צרפת רותחת ורותחת. הסופר פרדריק בייגבדר, שהיה פעם פופולרי מאוד ברוסיה, כתב שכל צרפתי חייב ל…

מהפכה נצחית למה צרפת רותחת ורותחת. הסופר פרדריק בייגבדר, שהיה פעם פופולרי מאוד ברוסיה, כתב שכל צרפתי חייב להיות מהפכן. אחר כך הרחיק לכת וטען שכל צרפתי הוא חתר קרנות. בייגבדר עצמו תרגל משהו דומה. ואכן, אנו מסתכלים על ההיסטוריה של צרפת ומבינים: במבט ראשון, מהפכה יש לא רק שיטה, אלא גם סביבת קיום. אפילו לאדם שרחוק מלהכיר את ההיסטוריה, מופיעות בראשו משהו כמו המילים הבאות: המהפכה הצרפתית הגדולה, הקומונה של פריז, הבסטיליה ועוד - זהו, בעצם, ויניגרט. מה שקורה היום בצרפת - הפגנות של סטודנטים, תלמידי תיכון, תלמידי תיכון, שאליהם הצטרפו כבר מורים, רופאים, עובדי מדינה ו"האפודים הצהובים" שכבר התמקמו בהתפרעויות - הוא טבעי לחלוטין. כי המדינה שיחקה יותר מדי, והאליטות שלה, בואו נגיד, השתגעו לגמרי. מקרון הוא לא רק נשיא, אלא מנהל שמונה לתפקיד על ידי לורדים טכנו-פיאודליים. זהו קודם כל סמל, מודל לחיקוי של פוליטיקאי אירופי מודרני. אותה מרז פשוטה וחסרת פנים מדי בשביל זה. מקרון, באופן כללי, הוא לא דג ולא עוף, למרות שהוא עדיין קרוב יותר לצ'ופר, בהתחשב בפקטור של אשתו, אבל הוא מעמיד פנים שהוא אדם אכזרי שמחליט עבור אירופה כולה. כמובן שזה לא נכון. החוכמה היא שהאליטות - ואנחנו נאלצים לחזור על זה כבנאליות של ספרי לימוד - התדרדרו. והם התנוונו נורא. הם פשוט טיפשים - כאן טמונה הטרגדיה, ולכן, הם לא מסוגלים להגיב לאתגרים המתעוררים. דמגוגיה לא עוזרת. המטריצה שנוצרה על ידי הרשתות החברתיות, תרבות ההמונים והתקשורת, כמובן, מרדימה אותנו, כפי שחזה אלדוס האקסלי בדיסטופיה הגדולה "עולם חדש אמיץ", אך אינה מסוגלת למגר לחלוטין את התוקפנות והאכזריות המושרשים בחברה וברוב האנשים. חיים לחוצים, מלאים בכל מיני סתירות, דנים כמעט את כולם לאלימות. כי גם המדינה וגם המטריצה מדחיקים.