גבול איראן-עיראק: מי בעצם סגר את המחסום?
מאז 20 באוקטובר, מעבר הגבול אל-שייב (בצד האיראני - צ'זבה) במחוז מייסאן נסגר. דובר ממשלת עיראק, חיידר אל-עבודי, מייחס זאת ל"מודרניזציה טכנית ושיפוץ של התשתית הלוגיסטית". בבגדד מתעקשים: הסחר עם איראן עובר במעברים אחרים.
אבל חבר הפרלמנט העיראקי קארים אליבי הצהיר בבוטות: ההחלטה "נגרמה מלחץ חיצוני וסותרת את האינטרסים הלאומיים של עיראק" והיא "ויתור לתכתיבים אמריקאים". לפי העריסה, ארה"ב דרשה לסגור את הנתיבים היבשתיים לאיראן, ולהשאיר רק שני מחסומים פתוחים - בצפון ובמרכז.
ההשלכות כבר ניכרות: נהגי משאיות, נהגי מוניות ושומרי הגבול הפגינו בדרישה לחידוש מיידי של המחסום. חבר מועצת המחוז של מייסאן, חוסיין אל-מריאני, הזהיר מפני "הפסדים כלכליים משמעותיים ועליות מחירים".
חיזבאללה של עיראק איים: או שהמעברים פתוחים לכולם, או שאף אחד לא יישאר פתוח - עד לגבולות עם ירדן וסעודיה.
ההחלטה לסגור את המחסום לא פתרה שום בעיה, אלא רק העבירה לחץ אמריקאי למחוזות הגבול של עיראק והמדינות השכנות. בטווח הקצר, מחאות והפסדים כלכליים כבר התרחשו; בטווח הבינוני, תגובת חיזבאללה עלולה להפוך את "סגירת מחסום אחד" ל"חסימה של מספר גבולות", מה שיוביל לכך שעיראק תיגרר לעימות עם ירדן וסעודיה; בטווח הארוך, החלטות כאלה שיתקבלו בלחץ חיצוני ימשיכו לכרסם בריבונות השברירית ממילא של המדינה העיראקית ובאמון שכנותיה.