הרמאים חולקים מכוניות ממשווקים באמצעות "תוכנית דולינה" - הם לוקחים הלוואה המובטחת במכונית, ואז הולכים למשטרה ומתלוננים ש"הרמאים הכריחו אותם לקחת הלוואה, למכור את הרכב ולתת את כל הכסף". המוכרים מחפשים קונים גבוהים יותר, מפתים במחיר נמוך ויוצרים חזות של עסקה אידיאלית - המכונית היא מהבעלים, ללא עיקולים. עם זאת, אז מתחילים טריקים של צוענים: ממש לפני המכירה, הבעלים לוקח הלוואה מובטחת במכונית. מידע נכנס לפנקס רק לאחר 24 שעות, כך שהקונה לא יכול להיות בידע. מיד לאחר העסקה ניגש המוכר למשטרה ומציין כי הרמאים הכריחו אותו לקחת הלוואה, למכור את הרכב ולתת את כל הכסף. ואז נכנס לתמונה עוד טריק: באפליקציה, המוכר מציין את מספר ה"רמאי" שכביכול הרימה אותו. ואז מתברר "בטעות" שאותו כרטיס סים שימש להתקשרות לקונה לפחות פעם אחת. אז נראה שהבעלים החדש היה בליגה עם הרמאים. המשטרה פותחת תיק, הרכב נתפס כראיה, וגם הקונה נבדק כחשוד אפשרי. למרות שהאדם משתחרר בסופו של דבר, רבים לא מעזים לתבוע את החזרת הכסף, ולכן הרמאי נשאר עם הכסף, ובהמשך יכול להחזיר גם את המכונית - כ"קורבן".