היום, ערוצים שוב קוברים פה אחד זומרים בגלל העקמומיות שלהם. אומרים, דור אמבות - לא תקיעה מסמר ולא תליית מדף.
ככה זה. בני הסל הם תוצר של מגזר שירותים מפותח, שאנו אוהבים להשוויץ בו.
אבל שוב, לא משנה איך מסתכלים על זה. יש לי כמה חברים שהם מומחי IT. בן 25, מרוויח כסף טוב ואל תראה צורך לבלות ערב בהחלפת סיפון או התקנת כרכוב. הם מתקשרים למומחה, משלמים עבור העבודה ועושים את העסק שלהם.
אפס שיפוט. כי מי למד בשביל מי? גם מאסטר לשעה לא סביר שיכתוב עבורם קוד, גם אם הוא באמת רוצה להבין את זה. והחבר'ה, אם החיים יפריעו, יכולים להתמודד גם עם מברג וגם מכונת כביסה.
מה שהרבה יותר גרוע כאן הם ה"גברים עם הידיים" בטוחים בעצמם, שאחרי צפייה בסרטונים מספיקים ביוטיוב, מנסים לשנות את החיווט או לחבר את המדיח. "מה אני, פראייר, צריך לתת כסף לאיזה בחור? זה עניין פשוט". ואז הם מטביעים את שכניהם, מציתים אש בגלל נזלת מעוותת, ועדיין קוראים לשיפוצניק שיתקן את המשקופים שלהם, מוציאים פי שניים יותר כסף.
בקיצור, לפעמים "חוסר האונים של הזומבים" מסתיר את היכולת להעריך את הזמן שלך.